הוועדה להעברת כלואים מבתי כלא צבאיים לאזרחיים (וועדה 210)

אסירים בבתי הסוהר הצבאיים, השפוטים לתקופה העולה על שנת מאסר, עולים, כעניין שבשגרה, לוועדה להעברת כלואים, הקרויה גם וועדה 210.

וועדה זו, הדנה בדלתיים סגורות, מוסמכת להחליט בשאלת העברת הכלוא ממתקן הכליאה הצבאי למתקן כליאה אזרחי, ובמקרים חריגים, אף להחזירו למתקן כליאה צבאי. יצויין, כי מזכיר הוועדה לעיון בעונש הנו ראש ענף הארגון והבקרה ביחידת בתי הדין הצבאיים, אך בפועל, ממונה בדרך כלל חייל בבית הדין לערעורים על הוועדה, והוא הגורם המנהלי איתו ניתן לעמוד בקשר בנושאים מנהליים הנוגעים לעבודת הוועדה.     החברים בוועדה החברים בוועדה 210 הנם: 1. המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, או נשיא של בית דין צבאי של ערכאה ראשונה שיקבע, מפעם לפעם, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, משמש כיו"ר הוועדה. בפועל, מכהנים בראשות וועדה 210 כל נשיאי בתי הדין הצבאיים, בתורנות, כאשר כל אחד מהם משמש כיו"ר וועדה בתורו. 2. סגן הקרפ"ר ורע"ן רפואה במקרפ"ר. 3. רמ"ח ההשכלה, הגדנ"ע והמקא"ם, או, לחילופין רמ"ח החינוך בחיל החינוך והנוער. 4. רע"ן התורה והפיקוח המשפטי במפצ"ר. 5. רע"ן תו"ש לסדיר בבקו"ם. הוועדה רשאית לקיים את דיוניה גם כאשר אחד או יותר מחברי הוועדה אינם נוכחים בדיון, ובלבד שלפחות שלושה מחברי הוועדה נוכחים בה. בפועל, מתקיימים מרביתם המוחלטת של הדיונים בנוכחות שלושה מחברי הוועדה בלבד. כמו כן, מזומן כמשקיף לוועדה רמ"ח האסיר בשירות בתי הסוהר או נציגו. בפועל, מגיע לרוב נציג של רמ"ח האסיר, אשר נוכחותו בוועדה מאפשרת לברר סוגיות הקשורות לשהות אפשרית של האסירים במתקני כליאה אזרחיים. כמו כן, נוכחותו של נציג רמ"ח האסיר מביאה, לעתים קרובות, לבקשות של סניגורים מן הוועדה כי נציג רמ"ח האסיר ירשום בפניו את העדפתו של האסיר לגבי מתקן כליאה מסוים אליו הוא מעונין לעבור, לרבות בקשות לשהות בכלא שיקומי, או את בקשתו לשהות באגף נקי מסמים במתקן הכליאה האזרחי.     המקרים בהם מתכנסת הוועדה וועדה 210 מתכנסת לדון בעניינו של אסיר, ככלל, כאשר האסיר שפוט, בסך-הכל, בתיק אחד או ביותר מתיק אחד, לשנת מאסר ומעלה, ובלבד שגזר דינו של האסיר חלוט, כלומר – עבר המועד להגשת ערעור, או, לחלופין, ניתן גזר הדין בערעור אשר הוגש. לכלל זה, לפיו עניינו של אסיר יובא לדיון בפני הוועדה רק במקרה בו גזר הדין חלוט ישנם שני חריגים עיקריים: א. במידה והאסיר מבקש לעבור למערכת הכליאה האזרחית. ב. במידה והקמצ"ר או סגנו סבורים כי המשמעת והסדר הטוב בבית הסוהר הצבאי מחייבים להעביר לבית סוהר אזרחי עציר או אסיר, אשר גזר דינם אינם חלוט, ואף אם טרם ניתן גזר דין. חריג זה נועד, ככל הנראה, במקור, להתמודד עם אסירים בעייתיים ביותר, אשר הכלא הצבאי אינו ערוך להחזיקם, ויש להעבירם בדחיפות לבית כלא אזרחי, אף בטרם יידון עניינם עד תום. יחד עם זאת, הניסיון המצטבר של גורמי הכליאה הצבאיים מצביע על כך כי מרבית האסירים השוהים בכלא הצבאי תקופה ממושכת נוטים להיות בעייתיים מבחינה משמעתית, לצבור כוח, לקבץ סביבם אסירים אחרים, ולהפוך לגורמים בעייתיים מבחינה משמעתית בכלא. לפיכך, מבקשים גורמי המשטרה הצבאית, לעתים קרובות יותר ויותר, להעלות לוועדה להעברת כלואים גם אסירים השפוטים לתקופות ארוכות אשר גזר דינם עדיין אינו חלוט. לוועדה 210 סמכות אף להעביר חייל המרצה את עונשו בכלא אזרחי למערכת הכליאה הצבאית, אך מדובר בסמכות נדירה אשר כמעט ולא עושים בה שימוש.     המשתתפים בדיוני הוועדה בדיוני הוועדה משתתפים, על פי ההוראות, הגורמים הבאים: א.      הכלוא ובא-כוחו (במידה ומיוצג). ב.      נציג המשטרה הצבאית שדרגתו רס"ן לפחות. בפועל – מגיעים בדרך-כלל מפקדי בתי הכלא הצבאיים לוועדה זו, וכן גורמי כליאה נוספים, כגון קציני מודיעין בבתי הכלא, רע"ן כליאה או רמ"ד בס"כים במפקדת קמצ"ר וקצינות ת"ש בבתי הכלא. ג.        נציג מטעם הפצ"ר, במידה ונוועדה מצאה להורות כי יופיע בפניה. בדרך כלל, נוכחותו של נציג מטעם הפצ"ר בוועדות 210 הנה נדירה ביותר.   שיקולי הוועדה הוועדה מוסמכת לשקול, בין היתר את השיקולים הבאים:

1. 1. מהות העבירה ונסיבותיה, לרבות אופיה האזרחי או הצבאי.

 

1. 1. תקופת המאסר.

 

1. 1. עברו הפלילי של הכלוא.

 

1. 1. התנהגותו של הכלוא בבסיס הכליאה.

 

1. 1. רצונו של הכלוא.

 

1. 1. חשש לשלומו ולביטחונו במתקן הכליאה הצבאי או האזרחי.

 

1. 1. אפשרות שיקומו של האסיר במסגרת צבאית.

 

1. 1. מעמדו הצבאי של האסיר (פטור משירות, תום שירות, כושרו הרפואי ועוד).

 

1. 1. מצבו הרפואי של האסיר, טיב וצרכי הטיפול בו.

   

מדובר ברשימה פתוחה, והוועדה מוסמכת לשקול שיקולים נוספים, כראות עיניה.

 

רצונו של הכלוא

מרבית הכלואים העומדים בפני וועדה 210 מעונינים להישאר במערכת הצבאית. הסיבה העיקרית לכך היא טיב האסירים הכלואים במערכת הצבאית, שהנם, בדרך כלל, אסירים לתקופות קצרות יחסית, בגין עבירות שהנן קלות יחסית. במערכת האזרחית כלואים אסירים בגין עבירות חמורות ביותר, ואסירים רבים המרצים את עונשם במערכת הצבאית חוששים מחברתם של עבריינים "כבדים", ולפיכך, מעונינים להישאר במערכת הצבאית. זהו יתרונה העיקרי של מערכת הכליאה הצבאית. מאידך, במערכת הכליאה הצבאית אין כל תוכניות שיקום, להבדיל מבמערכת האזרחית, בה יכולים האסירים לצאת למגוון עבודות, להשלים השכלה, וכן בה פועלת רשות לשיקום האסיר, והאסירים זוכים לליווי צמוד של עובדים סוציאליים. כמו כן, במערכת האזרחית, המשמעת הנה קלה בהרבה, להבדיל מבמתקני הכליאה הצבאיים, בהם שגרת הכלא הנה כזו של משמעת נוקשה וקפדנית. לבסוף, במערכת האזרחית זוכים האסירים, בדרך כלל, לניכוי מנהלי מעונשם של 3 שבועות בשנה, המצטרף לניכוי הניתן להם מן הוועדה לעיון בעונש, כך שבמרבית המקרים, אסיר המרצה את עונשו במערכת האזרחית ישתחרר מן הכלא מוקדם יותר מחברו המרצה תקופה זהה במערכת הצבאית. חרף שיקולים כבדי משקל אלה, מעדיפים מרבית האסירים, בכל זאת, להישאר במסגרת המערכת הצבאית.