מתי ייחשב סירוב לתת דגימת שתן כחוקי ולגיטימי?

אחת הסוגיות המעניינות ו"החמות" במשפט הצבאי בשנים האחרונות הייתה סוגיית דגימות השתן. את דגימות השתן ניתן לחלק, בחלוקה גסה, לדגימות המתבקשות במסגרת פעולת מנע ביחידה מסוימת, ולדגימות המתבקשות במסגרת חקירה פרטנית. הסוג הראשון - פעולות מנע נתחיל בדגימות המתבקשות במסגרת פעולת מנע יחידתית. מעת לעת עורכת המשטרה הצבאית מבצעים מרוכזים לנטילת דגימות שתן. בדרך כלל, המבצע הוא מבצע פתע, כאשר לפתע כל החיילים המשרתים ביחידה מרוכזים באולם מסודר. לרוב, נאספות תעודות החוגר של החיילים הנמצאים באולם על מנת שלא יעזבו אותו , והפעולה מנוהלת על ידי מספר שוטרים צבאיים. בפעולות אלה נמצאים שוטרים צבאיים נוספים בבגדים אזרחיים הנטמעים בקהל. למרות שבפעולות אלה נדרשים החיילים המשתתפים בפעולה בלשון תקיפה לתת דגימות שתן, נתינת דגימת השתן בפעולת מנע היא לא חובה. החיילים אף חותמים על טופס בו הם מצהירים כי הם נותנים את דגימת השתן מרצונם הטוב והחופשי. למרות שתופעות בהן חיילים המסרבים לתת דגימות שתן נדרשים לתת הסברים פעם אחר פעם, על פי החוק חייל אינו חייב לתת דגימת שתן ואף אינו חייב לנמק (להסביר) בדרך כלשהי את סירובו. על השוטרים המנהלים את הפעולה חל איסור להחזיק את החיילים במקום, ובסופו של דבר, גם אם לאחר התעקשות, הם עתידים לשחרר את החיילים. לעתים, בפעולות מנע מסוימות, ישנם חיילים המשתתפים בפעולה עליהם יש מידע מוקדם כי הם עושים שימוש בסמים. חיילים אלה נקראים "בדוקאים". אם יסרבו אותם חיילים לתת דגימת שתן במסגרת פעולת המנע, ייתכן וניתן יהיה לחייב אותם לעשות כן. בכל מקרה, גם הם רשאים, בשלב זה, לסרב לתת את הדגימה. כל מה שרציתם לדעת על חקירת מצ״ח>>> הסוג השני - במסגרת חקירה גם במסגרת חקירה, ואפילו אם חייל נתפס בנסיבות מחשידות (כשהוא מחזיק סמים, לאחר שהודה שהשתמש בסמים לאחרונה, לאחר שחבריו הפלילו אותו בשימוש בסמים), אין חובה מיידית לתת דגימת שתן. בשלב הראשון יפנו החוקרים תמיד לחייל ויציעו לו לתת דגימת שתן ביוזמתו. אם יסרב החייל הנחקר ויתמיד בסירובו, הוא יתבקש לנמק מדוע הוא מסרב. בשלב זה, יוכלו השוטרים הצבאיים לפנות לקצין שיפוט בכיר במשטרה צבאית, ולבקש ממנו לחייב את החייל, באמצעות צו למסירת דגימות שתן, למסור דגימת שתן. על קצין השיפוט הבכיר במשטרה הצבאית להפעיל שיקול דעת ולשקול את הגורמים הבאים: אופי הנסיבות המחשידות, הקשר בין הנסיבות המחשידות לבין החשד שלחייל יש מה להסתיר (למשל, הודיה בשימוש בסמים לפני חצי שנה אינה מספיקה כשלעצמה לצורך הוצאת צו), והנימוק לסירובו של החייל. ברוב רובם של המקרים, אם יתמיד החייל בסירובו לתת דגימת שתן גם לאחר שהוצא לו צו, הוא עתיד להיות מואשם בבית דין צבאי בעבירה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים. עבירה זו זהה בחומרתה, ככלל, לעבירה של שימוש חד-פעמי בסם בנסיבות אזרחיות, אבל להבדיל מהעבירה של שימוש בסם, היא אינה נושאת רישום פלילי. מרבית החיילים סבורים כי ברגע שסירבו לצו קש"ב לא יוכלו עוד להימלט מהרשעה בעבירה של סירוב להיבדק, ואמנם, בדרך כלל, כך הם פני הדברים. אלא שבמקרים מסוימים, בית הדין הצבאי עשוי לקבוע כי יש מקום לזכות את החייל. מקרים אלה ניתן לחלק לקטגוריות הבאות: 1. קצין השיפוט לא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים - כך, למשל, במקרה אחד, חיילת אשר הייתה נתונה במחזור סירבה להיבדק מסיבה זו ומסיבות אחרות. קצין השיפוט הבכיר לא ידע על כך, שכן הוא לא קיבל על כך דיווח מן השוטרים הצבאיים. במקרה של אי-שקילת שיקול מהותי, עשוי הצו אותו הוציא קצין השיפוט להיפסל, ואיתו ההרשעה בעבירת הסירוב להיבדק. 2. הצו בוסס על מידע מודיעיני - במקרים מסוימים, כל החשד כנגד חייל מסוים מבוסס על מידע מודיעיני. מידע מודיעיני הוא מידע חסוי המסופק למצ"ח על ידי מקורותיו, ואשר אותו מצ"ח אינם יכולים לחשוף בפני החייל. במצב כזה, החייל נאלץ, למעשה, למסור דגימת שתן כאשר כלל לא ידוע לו מהן הנסיבות המחשידות כנגדו. כרגע, זוהי אחת הסוגיות המעניינות במשפט הצבאי. במקרה אחד, דרשה חיילת לגלות מהו המידע שכנגדה, וטענה כי ייתכן שהמידע המודיעיני נובע מחברה לשעבר המנסה להפליל אותה משום שהוא נוטר לה טינה. במצב כזה, בו מצד אחד נדרש אדם לבצע אקט הפוגע בזכויותיו, ומצד שני, לא ניתן לו הסבר של ממש מדוע עליו להסכים לביצוע האקט האמור - עשוי הצו כולו להיפסל, ואיתו ההרשעה. 3. לחייל נימוק כבד משקל מדוע הוא מסרב לתת דגימת שתן - כך, למשל, חייל עם תסביך פסיכיאטרי חמור (בעיות רדיפה), או חייל אשר הואשם בעבר בעבירת סמים לאחר שדגימת השתן שלו נמצאה חיובית, וזוכה מן ההאשמות, עשוי לסבול מחוסר אמון מוחלט במערכת, הנובע מסיבות אשר אינן בשליטתו. גם במצב כזה, עשוי סירובו של החייל להיות סביר. לסיכום הליך מתן דגימות השתן הוא הליך אמין מאוד, אך כמו בכל הליך, יש בו סיכוי מסוים לטעות. אנו ממליצים לחיילים החוששים כי דגימות השתן שלהם שליליות לשקול היטב האם לתת דגימות שתן במקרים בהם אינם חייבים לעשות זאת. לפי שיטתנו המשפטית, אדם אינו חייב "להתנדב" לסייע לחוקריו להרשיעו ועל המדינה (הצבא במקרה זה) מוטלת החובה לאסוף די ראיות לביצוע מעשה העבירה. גם במקרים בהם הוצא צו וישנה חובה, כדאי לשקול האם מתן דגימת שתן והסתכנות בהעמדה לדין בעבירה הנושאת רישום פלילי "שווה" את החשש מהרשעה בעבירה של סירוב להיבדק, שאינה נושאת רישום פלילי. גם במקרים בהם בוחרים להסכים לתת דגימת שתן, אנו ממליצים לשים היטב לב להליך (האם הליך נטילת הדגימות היה מסודר, האם היו אנשים שהתנגדו, האם נשמר סדר בין הבקבוקים, האם השם נרשם נכון על הבקבוק וכו´), ולתעד פגמים אם ישנם. כל פגם שכזה עשוי להביא, יום אחד, לזיכוי. ונסיים בהמלצה הרגילה - המצב של חקירה בעבירות סמים הוא מצב מסובך מאוד, ואין כמעט אף נחקר שיוכל להתמודד עם חקירה כזו ללא ייעוץ של עו"ד המתמחה במשפט הצבאי. לחיילים אשר אינם יכולים לממן סניגור פרטי יש זכות להיוועץ בסניגור צבאי, בחינם, בכל אחד משלבי החקירה. הסניגורים הצבאיים מיומנים במתן ייעוץ בעבירות מסוג זה, וממילא - כל התייעצות בסניגור משפרת באופן דרמטי את הסיכויים לסיים את החקירה בהצלחה. לפי פסיקה שניתנה בבית המשפט העליון בעת האחרונה, אי מתן הזכות להיוועץ בעו"ד עשויה להביא, כשלעצמה, לזיכוי. לכן, אנחנו ממליצים לעמוד על זכות זו, הן אם יש לכם מה להסתיר - ובמיוחד אם אין לכם מה להסתיר, ואתם חוששים מטעויות בהליך.