פסיקה נבחרת – רב"ט א.פ. נ´ התצ"ר

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

    אלוף שי       יניב  -   הנשיא

אל"ם אבי     לוי  -   שופט

אל"ם רמי     דנן  -   שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי – המערער

נ ג ד

 רב"ט א.פ. - המשיב

ובעניין:

 רב"ט א.פ. - המערער

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי – המשיב

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מר/810/08 (סא"ל יפעת תומר – אב"ד ; רס"ן אלעד שלזינגר – שופט ; סרן גילת ג´נאח - שופטת) בתאריך 29/1/2009. ערעור התביעה (קולת העונש) נדחה. ערעור ההגנה (חומרת העונש) נדחה.

פ ס ק    ד י ן

רב"ט א.פ. (להלן – המערער) הורשע על סמך הודאתו בבית הדין הצבאי במחוז שיפוט המרכז בעברה של אלימות כלפי מפקד. נגזרו לו בגין הרשעתו זו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ארבעה חודשי מאסר על תנאי וכן הורדה לדרגת טוראי. עולה כי המערער משרת כלוחם איסוף בגדוד XXX. ביום 17/12/2008 כינס מפקד הצוות שעליו נמנה המערער, את אנשי הצוות כולם, לאחר שמצא מחברת ובה ציורים, אשר להבנתו הופנו כלפיו והיה בהם כדי להציגו באור שלילי, והוא ביקש לברר עמם עניין זה. במעמד זה הודה המערער כי הוא היה זה אשר צייר את הציורים.

לפיכך ביקש מפקד הצוות מהמערער להיוותר במקום ביחד עם מפקד נוסף, סמ"ר א´. במעמד זה הודיע מפקד הצוות כי בגין מעשהו צפוי המערער לביטול יציאת שבת שלה היה זכאי. הדבר הנביט דין ודברים בין השניים . במהלך הוויכוח איים המערער על מפקד הצוות, כי יכהו. סמל א´ אחז במערער, אך לבקשתו הרפה ממנו ועזב את המקום. או אז היכה המערער את מפקד הצוות והשמיע דברי קללה ואיום. המערער החל יוצא מן החדר, וכשמפקדו הלך בעקבותיו, נטל אולר שהונח על מדף במוצב, שלף את להבו, ובעוד האולר בידו האחת, ניסה לאחזור במפקדו ביד השנייה. א´ הבחין במתרחש ולפיכך התערב, הוציא את האולר מידו של המערער תוך שימוש בכוח וניסה להרחיקו מהמקום. התגובה איים המערער אף על סמל א´ ואמר כי ייפגשו "באזרחות"" וכי יביא "אנשים" לביתו. חפצים אלו לא פגעו במפקד. מעשיו של המערער נקטעו עת הוציאו א´מחוץ לתחומי המוצב.

בגוזרו למערער עונש, שקל בית-הדין קמא הנכבד את החומרה הטמונה במעשי אלימות מילוליים ופיזיים המבוצעים על ידי פקוד כלפי מפקדו שעה שזו משמש בתפקידו.

בית-הדין מוכן להניח לטובת המערער כי מפקדו הגיב בחומרה יתרה למציאת הציורים ואף חרג מסמכותו עת הטיל את "העונש" ("סגירת שבת"). עם זאת, קבע בית-הדין קמא כי המערער הגיב באורח בלתי פרופורציונאלי, בפרט כאשר עשה שימוש בסכין במהלך האירוע.

עוד ציין בית-הדין קמא כי אין להסכין עם התנהגות אלימה מצד חייל החש עצמו נפגע מהתנהגותו של מפקדו, מה גם שרק התערבותו של סמ"ר א´ מנעה הידרדרות נוספת של האירוע.

לכף קולא שקל בית-הדין קמא את העובדה שבשלב כלשהו הסכים המערער לצאת את המוצב, וכי רק בעקבות יציאת מפקדו בעקבותיו התלקח שוב זעמו. עוד שקל בית-הדין קמא את הודאת המערער באשמה, את חרטתו הכנה ואת רצונו העז להמשיך בשירותו. עוד נשקלו לזכותו המלצות מפקדיו, אשר לימדו כי הוא לוחם מקצועי בעל מוטיבציה גבוהה, אשר השתפר בהתנהגותו באורח מתמיד.

המערער טען בערעורו כי בית-הדין קמא הנכבד החמיר יתר על המידה בעונשו. בערעור הודגשו תפקודו הטוב של המערער והעובדה שהוא נטול עבר פלילי. עוד נטען כי בתחילת הואשם המערער בעברה חמורה הרבה יותר, ורק לאחר שמיעת חלק מראיות התביעה הומר הסעיף בסעיף האישום שבו הודה לבסוף. עוד נטען מטעמו כי מפקדו של המערער התנכל לו תוך הענשתו שלא כדין, וכן כי אין לראות בציורים שנתפסו בגדר דברי הסתה, אלא בגדר אמתלה על מנת לסבך את המערער. לפיכך, לנוכח כישלונו של המפקד, נטען כי היה נכון להסתפק בתקופת המעצר שאותה ריצה המערער עד למועד משפטו.

התביעה הצבאית, מצדה, עתרה לכך שנורה על החמרת העונש אשר הוטל על המערער.

התביעה הדגישה בערעורה כי המערער שירת בתפקיד רגיש של לוחם במערך מודיעין השדה בתוך מוצב הממוקם בתוך שטח עוין; לפיכך פגיעתם של מעשיו של המערער במשמעת הצבא חמורה היא ביותר. התביעה הדגישה את העובדה שהמערער נקט התנהגות אלימה ובריונית כלפי מפקדו שעה שזה שימש בתפקיד ולנוכח צעדים פיקודיים שננקטו נגדו. התביעה הבליטה גם את העובדה שהמערער עשה שימוש באולר במהלך האירוע תוך השמעת דברי איום חמורים, מה שמלמד על סיכון ממשי אשר נשקף מהמערער.

התביעה הצביעה על כך שבמעשיו של המערער ניכרה הסלמה ניכרת – הם החלו באיום מילולי והחריפו לכלל אלימות פיזית, הנפת סכין והשלכת חפצים. סיום ההתנהגות האלימה בא רק בעקבות התערבותו של מפקדו.

התביעה אף טענה נגד התחשבות ביתה דין קמא כשיקול לקולא בכך שהמפקד יצא מהמוצב בעקבות המערער, מה שהביא להתלקחותו מחדש של האירוע. בהקשר זה הדגישה התביעה כי אין ניתן למצוא כל פסול ביציאת המפקד בעקבות המערער, ואין כל הצדקה לתגובתו הקשה של המערער ליציאה זו.

ייאמר מיד, בערער ההגנה אין כל ממש. מעשיו של המערער חמורים מאוד וראויים הם להוקעה, לגינוי ולענישה חמורה. הם נעשו כלפי מפקד עת שהאחרון מילא תפקידו. הם כללו השמעת דברי איום חריפים, איום בסכין והשלכת אבן וכיסא; המעשים לא נפסקו למרות ניסיונות הרגעה חוזרים ונשנים. הם אף כללו השמעת דברי איום חריפים כלפי מפקד נוסף. טענתו של המערער כי מפקדו נהג בו שלא כשורה  עת הענישו באורח החורג מסמכותו, אינה מצדיקה בשום אופן את מעשיו. הדרך להתמודד עם פעולות חריגות של מפקדים היא פנייה בצינורות המקובלים אל הדרך להתמודד עם פעולות חריגות של מפקדים היא פנייה בצינורות המקובלים אל מפקדיהם או אל נציב קבילות החיילים. שימשו באלימות, השמעת איומים ועוד כיוצא באלה מעשים בלתי חוקיים, מקומם לא יכירם במערכת הצבאית (ראו ע/81/00 טור´ ח´ נ´ התובע הצבאי הראשי (2000)). פגיעתם של מעשיו של המערער במשמעת הייתה כ חריפה עד כי הצדיקה תגובה עונשית חמורה. על הצורך למגר את תת התרבות של איום בסכין והשימוש בו עמד כבר בית דין זה (ע/94/05 טור´ י´ נ´ התובע הצבאי הראשי (2005)). בנסיבות שכאלה, כאמור, אין מקום לקבל את ערעור ההגנה.

בכל הנוגע לערעור התביעה, הרי שלאחר התלבטות מצאנו לדחותו. אכן, העונש אשר הוטל על ידי הערכאה קמא נוטה לקולא לעומת העונש שלו ראוי היה המערער בגין מעשיו. עם זאת, בהתחשב בעברו התקין של המערער, בתפקודו הצבאי הטוב (כעולה ממכתבי ההמלצה של מפקדיו) ובכך שערכאת הערעור איננה ממהרת להתערב בעונש מקום שבו הסטייה לקולא מהעונש שלו ראוי הנאשם איננה קיצונית, לא מצאנו לנכון להחמיר בעונש.

התוצאה היא שהענוש אשר הוטל על ידי הערכאה הראשונה ייוותר על כנו ללא שינוי.

ניתן והודע היום, י"ד בשבט  התשס"ט, 8 בפברואר 2008, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

________________            ________________           ________________ 

              הנשיא                                       שופט                                             שופט

חתימת המגיה: _______________                               העתק         נאמן        למקור

תאריך: _____________________                                 רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל

                                                                                                  ק´             בית             הדין