אלימות כלפי חייל – 5 חודשי מאסר בפועל – פסיקה נבחרת

ע/75/09

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

  אל"ם דורון         פיילס   -   המשנה לנשיא

אל"ם ראובן             לוי   -   שופט

סא"ל עמירם רבינוביץ   -  שופט

בעניין:

 טור´ ט. י. - המערער

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי – המשיב

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מר/270/09 (רס"ן כרמל ווהבי – אב"ד ;רס"ן ברוך קרמר – שופט ; רס"ן אנטולי סלבין-שופט) בתאריך 22/6/2009. הערעור (חומרת העונש) נדחה.

פ ס ק    ד י ן

1. המערער הורשע על פי הודאתו בעברה של אלימות כלפי חייל, לפי סעיף 61 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

2. אלה העובדות שבסיס ההרשעה, כמור בגזר דינו של בית הדין קמא:

"הנאשם, טור´ ט. י., נותן היום את הדין בגין ביצוע עבירה שעיינה אלימות כלפי חייל. כתב האישום המתוקן מלמד, כי בתאריך 13/04/09 שהה הנאשם יחד עם XXXX (להלן: ´המתלונן´) במועדון היחידה – חטמ"ר שומרון XXXX. לאחר שבין השניים החל ויכוח אודות הערוץ בו יצפו במכשיר הטלוויזיה אשר במועדון, הכה הנאשם את מתלונן באמצעות אגרופיו מספר מכות בראשו, בזמן שהמתלונן מנסה להתגונן באמצעות ידיו, עד אשר נפל ואיבד את הכרתו. בעקבות האירוע נזקק המתלונן לטיפול רפואי ופונה לבית חולים ´בלינסון´, שם אושפז למשך 3 ימים. המתלונן אובחן כסובל מחבלת ראש ומזעזוע מוח ונזקק ל-14 ימי מנוחה.

הפרטים הנוספים מלמדים, שבעדותו במצ"ח מסר המתלונן, כי בעקבות ויכוח בינו לבין הנאשם, הנחית האחרון כ-7-8 אגרופים חזקים בראשו ובפניו, גם כאשר הוא ניסה להתגונן באמצעות ידיו. המתלונן נפל על הרצפה, איבד את הרתו והתעורר כשטיפלו בו החובשים, כאשר לאחר מכן פונה לבית חולים. עוד עולה מהפרטים נוספים, כי הנאשם הודה בחקירתו במיוחס לו בכתב האישום ומסר לו כי בעקבות הויכוח עם המתלונן, קם האחרון לקראתו ונעמד מולו והוא חש מאוים בשל מימדיו הגדולים. לפיכך ´הקדים והכה אותו כ-5 מכות בראשו באמצעות אגרופיו´. עוד מסר הנאשם בחקירתו, כי לאחר שהבחין כי המתלונן איבד את הכרתו הוא הזעיק עזרה ושהה מחוץ למועדון בזמן שמספר חיילים נכנסו לטפל בו. לדברי הנאשם, המקרה התרחש ´בטעות´, וכי ´לו היה יודע שהדברים יתגלגלו בצורה זו, היה עוזב את המקום בטרם אירע המקרה´".

3. בית הדין קמא השית על המערער חמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שיימנו מיום מעצרו, מאסר מותנה ו-500 ₪ פיצויים למתלונן. המערער משיג על חומרת עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו.

4. בית הדין קמא עמד על רקעו של המערער ועל מהלך שירותו הצבאי ממסמכים שהובאו בפניו:   המערער מנותק מהוריו בשל חילוקי דעות ביניהם אודות אורחות חייו. הוא נהג להסתבך בנערותו ואף עמד לדין בבית משפט לנוער בשל שורת עברות רכוש ועברת אלימות. המערער ביקש להתגייס לצבא וגיוסי במסגרת מקא"ם. למרות שאין הדבר קל לו, הסתגל המערער לשירות. הוא משרת ביחידתו כנהג ומפקדו שבע רצון משירותו. לחובתו שורת עברות משמעת. תנאי חייו קשים- הוא מתגורר אצל אחיו, בדירה קטנה. המערער צבר חובות אישיים כבדי. בבית הדין קמא הביע המערער חרטה על מעשיו ורצון לחזור לשירות ביחידתו.

5. בית הדין קמא מנה את שיקולי החומרה בעניינו של המערער- הוא נקט אלימות קהש כלפי המתלונן, בשל עניין של מה בכך; המתלונן נפגע פגיעה גופנית משמעותית ובעקבותיה אושפז ושהה בחופשת מחלה; לחובת המערער עבר פלילי בעברת אלימות. בית הדין קמא ציין כי כדי לעקור עברות אלימות שכאלה מבין שורות הצבא ראוי להטיל עונשים מחמירי. באיזון בין נסיבות החומרה לנסיבותיו האישיות של המערער, הטיל בית הדין קמא עונשים כמפורט לעיל.

6. המערער סבור כי בית הדין קמא החמיר עמו יתר על המידה וגזר עליו עונש מאסר בפועל מופרז, ולא נתן משקל ראוי לכמה מן העובדות שבבסיס ההרשעה ולנסיבותיו של המערער. המערער ביקש כי יינתן משקל נכבד יותר לכך שדובר בפרץ אלימות ספונטאני ולא בתקיפה מתוכננת ; לעובדה שהמערער סבור היה כי הוא נדרש להגן על עצמו כשחשש כי המתלונן יתקוף אותו ; לכך כי המערער חש להזעיק עזרה מיד כשהבחין שהמתלונן נפגע ; לכך כי בהודאתו בחקירה ובבית הדין ביטא המערער נטילת אחריות מלאה על מעשיו; להשקפת המערער אין לתת משקל יתר למשפטו הקודם, משמדובר באירוע נושן ובאלימות קלה.

7. התביעה הצבאית סבורה כי מדובר בעונש מידתי וביקשה להותירו על כנו.

8. עניינו של המערער חמור ביותר- בשל ויכוח על עניין חסר חשיבות, ומבלי שנשקף לו כל איום אמיתי מצד המתלונן, תקף המערער את המתלונן תקיפה קשה, הכה בו נמרצות באגרופיו בראש וגרם למתלונן ליפול ולאבד את ההכרה. המתלונן סבל מחבלה בראש ומזעזוע מוח, אושפז ונזקק לחופשת מחלה. מדובר באלימות קשה, משולחת רס"ן, שאין בדל של הסבר ואשר גרמה למתלונן פגיעה משמעותית. המערער בא כבר בעבר בפני בית משפט בעברת אלימות והוא שב והסתבך בעברה מסוג זה. נופך חומרה נוסף לדברים, משמדובר בתקיפת חייל על ידי חברו לשירות, בתוך המחנה הצבאי. הפגיעה במשמעת הצבאית ובמקרם החיים הראוי בין חיים מדברת בעד עצמה.

9. נסיבותיו האישיות של המערער ורקעו מבית קשים. חרף זאת ביקש המערער להתגייס וניכר כי הוא עושה מאמץ להתמיד בשירות ולעשותו נאמנה. בית הדין שקל שיקולים אלה ושיקולי קולה נוספים וסבר כי בנסיבות אין לתת להם משקל בכורה.

10.   אף אנו סבורים כי שיקולי החומרה כאן גוברים. בנסיבות העניין ראוי המערער, שאין זה מעשה האלימות הראשון שבו מסתבך, לעונש משמעותי ומרתיע, שיסיטו, כך יש לקוות, מן הדרך הרעה. הערעור נדחה, אפוא.

11. התרשמנו, כאמור, כי למערער, חרף קשיים אובייקטיביים, כוחות התמודדות. אנו תקווה כי המערער יפיק מפרשה עגומה זו לקח ראוי וכהבטחתו, ישוב וישתלב בתום ריצוי העונש בשירות הצבאי, יסיימו ויתחיל, בבוא העת, את חייו כאזרח שומר חוק.

ניתן והודע היום, י"ג בתמוז התשס"ט, 5 ביולי 2009, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

________________            ________________           ________________

          המשנה לנשיא                                 שופט                                          שופט

חתימת המגיה: _______________                               העתק           נאמן          למקור

תאריך: _____________________                                רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל

                                                                                                ק´             בית             הדין