פגיעה בפרטיות – הצצה לשירותי חיילות – שמונים ימי מאסר בפועל – פסיקה נבחרת

ע/41/09

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אל"ם דורון    פיילס  -   המשנה לנשיא

אל"ם אסף    אוריון   -   שופט

אל"ם עזרא      מנע   -   שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי – המערער

נ ג ד

 סמ"ר א.ל. - המשיב

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי מטכ"ל שניתן בתיק מט/690/08 (סא"ל מאיה הלר ; רס"ן אייל ברטל – שופט ; סרן בתיה קמרן – טירקל- שופטת) בתאריך 22/3/2009. הערעור התקבל.

פ ס ק    ד י ן

1. המשיב הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעברה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיפים 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"ו-1981. עניינה של העברה בכך שהמשיב הציץ, בכחמש עשרה הזדמנויות, במהלך שנה, לשירותי החיילות ביחידתו. בשבע מאותן הזדמנויות, לאחר שעשה כאמור, אונן במקום סמוך. המשיב נתפס כשחיילת הבחינה בו מציץ לתא השירותים שבו הייתה ואחר כך רץ כשידו האחת מחזיקה במכנסיו והאחרת מכסה את מבושיו. בחקירה הכחיש המשיב תחילה את שיוחס לו ואחר כך הודה בדברים שבגינם הורשע.

2. בית הדין קמא גזר על המשיב ארבעים ימי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מונתה והורדה לדרגת טוראי. בפני בית הדין קמא הובאו ראיות לכך כי המשיב נהג להתנדב בקהילה ואף זכה בשל כך לתעודת הוקרה, ולכך כי שירותו היה מסור וטוב. בשל הפרשה דנן לא המשיך המשיב בשירות קבע. עוד נמסר כי לאחר סיום שירותו הצבאי החל המשיב בפגישות קבועות עם פסיכולוגית. ביתה דין קמא ציין כי במעשיו פגע המשיב פגיעה משמעותית בפרטיותן של החיילות, בהזדמנויות רבות, והכול על מנת להגיע לסיפוק מיני. בית הדין קמא ציין כי במעשים יש פגיעה בערך האמון שחייב לשרור בין חיילים המשרתים באותה היחידה. בית הדין קמא סבור היה כי אין ליתן משקל רב לעובדה כי המשיב פנה עתה לקבל טיפול, משלא עשה כך לפני שנתפס. עוד ציין בית הדין קמא כי מעשיו של המשיב לא נועדו לפגוע במתלוננות אלא לשלם סיפוקו שלו, אולם גם בכך לא ראה בית הדין גורם מקל משמעותי.

3. התביעה הצבאית משיגה על קולת עונש המאסר. להשקפתה מעשיו של המשיב הם בעלי גוון מיני מובהק ולפי מהותם, גם אם לא לפי הגדרתם המשפטית, קרובים הם לעברה של מעשה מגונה. התביעה הצבאית סבורה כי באור זה ולאור ריבוי המעשים נגזר על המשיב עונש מאסר שאינו ממצה את מקצת חומרתם. התביעה עתרה להחמיר בעונש המאסר באופן משמעותי.

4. בא כוחו של המשיב ביקש לדחות את הערעור. להשקפתו העונש שנגזר ממצה את חומרת הדברים, במיוחד בשים לב לכך שהפרשה פגעה במשיב גם בחייו האישיים, כשחתונתו המתוכננת התבטלה, וגם בהיבט ההתפתחות המקצועית והכלכלית, כשנאלץ לעזוב את הצבא בטרם  עת. הסנגור הדגיש גם כי המשיב פנה לנתיב טיפולי שיקומי מיוזמתו והוא מתמיד בו עד היום.

5. מעשיו של המשיב חמורים מאוד. המשי פגע, בהזדמנויות רבות, על פני זמן, בצנעת פרטיותן של חיילות רבות, כדי להגיע לסיפוק מיני. את מעשיו עשה המשיב בתוככי המסגרת הצבאית, ופגע בתחושת הביטחון והאמון שצריכות החיילות לחוש בתוכה. מדבר במעשים מסלידים שראויים לענישה חורה באופן משמעותי מן העונש שהוטל על המשיב (השוו: ע/55/06 התובע הצבאי הראשי נ´ רב"ט גבאי (2006)).

6. אנו מוצאים לקבל את הערעור ולהחמיר במידת עונש המאסר בפועל. לא נמצה את הדין עם המשיב, משאין דרכה של ערכאת הערעור לעשות כן ומתוך מתן משקל לפנייתו של המשיב לקבלת טיפול פסיכולוגי.

7. הערעור מתקבל אפוא. עונש המאסר לריצוי בפועל מועמד על שמונים ימים. יתר רכיבי הענישה שהוטלו בבית הדין קמא יוותרו בעינם.

8. המשיב יתייצב לריצוי העונש ביום 14 ביוני 2009, עד השעה 9:00 בבס"כ 394 בצריפין.

ניתן והודע היום, א´ בסיוון התשס"ט, 24 במאי 2009, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

________________            ________________           ________________ 

          המשנה לנשיא                                 שופט                                     שופט

חתימת המגיה: _______________                               העתק         נאמן        למקור

תאריך: _____________________                                 רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל

                                                                                                  ק´             בית             הדין