• בית
  • עבירות אלימות בצבא
  • כניסה לשטח מסוגר וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - שישה חודשי מאסר בפועל - פסיקה נבחרת

כניסה לשטח מסוגר וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - שישה חודשי מאסר בפועל - פסיקה נבחרת

בית הדין הצבאי לערעורים החמיר בעונשו של חייל אשר הורשע על פי הודאתו, בעברה של כניסה לשטח מסוגר, לפי תקנה 125 ותקנה 69 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, בעברה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(2) וסעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעברה של העלבת עובד הציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין. בית הדין קבע כי החייל ירצה עונש של שישה חודשי מאסר בפועל.

ע/24/09

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

 אלוף אבי             לוי  -   אב"ד 

           אל"ם ניסים  ישעיה  -   שופט

 אל"ם איתן  ישראל    -   שופט

 

בעניין:

התובע הצבאי הראשי – המערער

נגד

 טור´ מ. ב. - המשיב

 

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מר/766/08 (סא"ל אורלי ירון – אב"ד ; רס"ן אורן שביט – שופט; רס"ן יאיר בן זקן - שופט) בתאריך 22/2/200. הערעור (קולת העונש) התקבל.

 

פ ס ק    ד י ן

כללי

זהו פסק-דין בערעור התביעה על קולת עונש המאסר אשר גזר לטור´ מ.ב. (להלן – המערער) בבית-הדין הצבאי המחוזי במחוש שיפוטי המרכז בגין הרשעתו, על פי הודאתו, בעברה של כנסיה לשטח מסוגר, לפי תקנה 125 ותקנה 69 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, בעברה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(2) וסעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעברה של העלבת עובד הציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

בגין הרשעתו בעברות אלו הוטלו על המשיב ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי.

עובדות המקרה

העובדות אשר עמדו בבסיס ההרשעה הן כדלקמן –

ביום 18/11/2008 הוציא מח"ט בנימין, מתקוף סמכותו כמפקד צבאי צו כרזה בדבר סגירת שטח" לגבי שטח שמדרום למאחז "עדי עד" שבאזור יהודה ושומרון. צו זה עמד בתוקפו מיום 18/11/2009 בשעה 6:00 ועד יום 2/12/2008 בשעה 00:00.

ביום 18/11/2008 הגיעו למאחז הנ"ל אנשי כוחות הביטחון (שוטרי משטרת ישראל ובהם אנשי משמר הגבול ויחידות סיור מיוחדות), על מנת להפנות בנייה בלתי חוקית אשר בוצעה במקום.

המשיב, המרשת כחייל בצה"ל החל בחודש יוני 2008, מתגורר במאחז "עדי עד". הוא היה אותה עת בדרכו לבסיסו. נודע לו על פעולתם של אנשי כוחות הביטחון מהודעת טקס אשר נשלחה אליו מ"מוקד השולח הודעת כשיש פינויים". לפיכך סב על עקביו והגיע למקום. עם הגעתו למקום נכנס המשיב אל השטח המסוגר כשהוא לובש די צה"ל וחמוש בכלי נשק צבאי. הוא התעמת עם כוחות הביטחון מילולית ופיזית. משנוכח כך שמכולה השייכת לו נהרסה, הוא השמיע דברי קללה ודברי גנאי כלפי כוחות הביטחון במטרה שיחדלו ממעשיהם. בין היתר צעק כי האם "פועלים נגד תורת ישראל", כי "ה´ לא יסלח לכם", וכי לא יהיה לכם חלק בעולם הבא".

המשיב זוהה על ידי מפקד פלוגת מג"ב במקום באמצעות תעודת החוגר שלו, והאחרון נטל ממנו את המחסנית ואף הורה לו לעזוב את המקום. קצין זה הסביר למשיב כי הוא איננו רשאי לשהות במקום וכי כדאי שיעזוב אותו טרם שיסתבך.

סמח"ט בנימין, אשר נכח במקום, הרתיע אף הוא באוזני המשיב כי עליו לעזוב את המקום, וכי ייעצר שכן הוצא "צו אלוף" האוסר על השהייה בשטח. המשיב ענה לסמח"ט כי הוא "לא מעניין אותו ולא האלוף מעניין אותו כי הוא מגן על האדמה של ארץ ישראל". המשיב המשיך לנסות להתנגד לפעולת הכוחות תוך שהוא מנסה לפרוץ את "טבעת האבטחה" ולהיכנס לתוך "המעגל הפנימי" של אזור הפינוי, אף שנהדף ונדחף החוצה על ידי שוטרים וחיילים במקום. אחר כך אמר המשיב לנוכחים במקום כי הוא יפקיד את נשקו האישי בבית וישוב למקום כאזרח וכך יוכל להמשיך להתנגד למעשי כוחות הביטחון.

סמח"ט בנימין הודיע למפקדת הגדוד של חייליו נמנה המשיב, שהלה מפריע לפינוי; לפיכך יצר מפקד פלוגתו קשר טלפוני עם המשיב והורה לו להתרחק מהמקום ולזכור שהוא חייל גם אם איננו לובש מדים. המ"פ הנחה את המשיב למסור את נשקו האישי (אשר כבר לא היה בידיו) לידי הסמח"ט, אך האחרון כבר עזב את המקום.

מפקד פלוגת מג"ב דרש מהמשיב למסור לידיו את נשקו, אך המשיב החל בורח מפניו. כשנתפס, התנגד המשיב והשתולל עד אשר הופל ארצה. הוא עוכב במקום למשך מספר דקות, אך שוחרר לדרכו מחשש שמעצרו יגרום לתסיסה בקרב תושבי המאחז האחרים.

לאחר שאנשי כוחות הביטחון החלו עוזבים את המאחז לכיוון דרך סרן אלון רווה, המשיב ואדם נוסף הניחו על הארץ אבנים עד שחסמו את הדרך.  בכך מנעו מן הכוחות את המשך הנסיעה ואילצו אותם לצאת מהרכב על מנת לפנות את הדרך. בשלב זה טיפסו השניים במעלה הגבעה הסמוכה לשולי הדרך. המשיב החל מיידה אבנים לעבר אנשי מג"ב אשר יצאו מרכבם במטרה לפנות את המכשול.

שניים מהשוטרים החלו רודפים אחר המשיב, אך הוא נמלט לתוך המאחז.

משעזבו הכוחות את המקום , התקשר המשיב אל מפקד פלוגתו. המפקד הנחה אותו להניח את הנשק נעול בביתו ולהישאר זמין להוראות נוספות. המשיב אישר כי יעה כפי שהונחה. הוא נשמע למפקדו נסער ובוכה.

נגד המשיב נפתחה חקירה לאחר שקצין משטרה מסר הודעה שלפיה הוא זוהה מיידה אבנים לעבר הכוחות. המשיב נחקר והכחיש טענה זו. הוא טען כי השוטרים אשר זיהו אותו שיקרו שכן הם "פושעים, גנבים ושקרנים". המשיב הודה, עם זאת, כי נכח במקום ביודעו כי חל עליו איסור לעשות כן, וכי התנגד לביצוע הפינוי והשמיע דברי קללה וגידוף. הוא השיב גם כי "לא מעניין אותו" שהה במקום שלא כדין, שכן האירוע נגד את ערכי צה"ל והתורה.

 

עברו של המשיב

המשיב עמד לדין בחודש ספטמבר 2008 בגין עברה של התפרעות, שעבר בחודש אפריל 2005. עניינה של עברה זו בהתקהלות בירושלים שבה השתתף המשיב, ואשר במסגרתה ניסה להבעיר צמיג באמצעות בקבוק בנזין שהיה ברשותו וברשות חבריו. מעשה זה הופסק על ידי השוטרים במקום. נגזר לו (בלא הרשעה) עונש של שירות לתועלת הציבור למשך 80 שעות מתוך התחשבות בכך שזו הייתה לו עברה ראשונה ובהתחשב בהמלצת שירות המבחן, אשר הושתתה על ההערכה שהוא הפיק לקחו מהאירוע, ועל שירותו בצה"ל.

בפני קצין שיפוט נדון המשיב בחודש יולי 2008 לעונש ריתוק בגין עברה שעניינה אי קיום פקודה.

 

מצבו הרפואי, המשפחתי והכלכלי של המשיב

המשיב, כעולה מהראיות אשר הוצגו לפני הערכאה הראשונה, סובל מאסטמה, אך מגלה מוטיבציה גדולה לשירות כתומך לחימה.

מחוות דעת מש"קית ת"ש עלה כי הוא משרת באופן מלא ותקין חרף היותו נשוי ואב לתינוקת. אשתו של המשיב סיפרה בבית-הדין כי הפסקת הסיוע הכלכלי עקב מעצרו של המשיב גרמה להידרדרות במצב הכלכלי בבית; היא סיפרה שהיא שרויה במצוקה נפשית.

 

נימוקי הערכאה הראשונה בגזרת הדין

בית-הדין קמא הנכבד עמד על הכיעור והחומרה שבמעשיו של המשיב. הוא עמד על כך שהמשיב הגיע למקום האירוע במכוון ולא באקראי; בית-הדין עמד על החומרה הטמונה במעשה התנגדת מילולית ופיזית לפעולה חוקית של כוחות הביטחון תוך השמעת דברי עלבון וקללה. בית-הדין ציין כי כל הניסיונות לשכנע את המשיב להפסיק את מעשיו עלו בתוהו, וכי לא היה נתין לגרום לו להפסיקם אלא על ידי הפלתו ארצה. מעשים של הפרעה מכוונת לפעולת כוחות הביטחון המסכנים את שלמות גופם ופוגעים בכבודם ראויים להוקעה ולענישה.

בית-הדין קמא עמד על החמרה היתרה  הנעוצה  ביידוי אבנים  לעבר אנשי כוחות הביטחון מעמדה שולטת לאחר חסימת ציר תנועה אשר בו התכוונו לעשות שימוש כדי לצאת את השטח. בית-הדין עמד על כך "שאך בנס לא הסתיימה [פעולתו של המשיב] בתוצאה קשה".

בית-הדין ציין כי העובדה שהמעשים בוצעו על רקע אידיאולוגי, מלמדת שהמשיב רוצה ונכון "להשליט בכוח הזרוע את רצונותיו ודעותיו, מקום שאליו נוגדים החלטות שהתקבלו בדרך דמוקרטית במדינה מתוקנת".

כמו כן הדגיש בית-הדין קמא את העובדה שחלק מהמעשים בוצעו עת לבש המשיב מדי צה"ל, ובכך פגע הוא בדימוי הצבא.

עוד הבליט בית-הדין קמא את העובדה שהמערער התעלם באורח בוטה ומזלזל מהוראות מפקדיו, מה שמהווה הפרה חמורה של משמעת הצבא.

לבסוף, בבואם לגזור את הדין נחלקו דעות השופטים.

אחד השופטים הציע לחבריו להטיל על המשיב שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל; שני הציע להטיל ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל; שופט שלישי הציע להטיל שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

השופטים, אשר ביקשו להטיל עונשי מאסר קצרים יותר ראו לנכון ליתן משקל משמעותי לעובדה כי הפינוי בוצע במאחז שבו מתגורר הנאשם, ושבמהלכו נהרסה מכולה שהכילה את ציודו האישי. שופטים אלו סברו שנסיבות ייחודיות אלו הובילו את המשיב, על רקע השקפת עולמו ועל רקע גילו הצעיר, לתגובה פזיזה, שעליה הוא מצר כעת. לנוכח הנזק הכבד שנגרם למשפחתו כתוצאה ממאסרו, לנוכח חרטתו ולנוכח המוטיבציה להמשך שירות וכן בהתחשב בכך שבפועל לא נגרם נזק באירוע, הציעו שופטים אלו להסתפק בעונש מאסר "מתון יחסית".

השופט השלישי סבר שיש מקום להחמיר בעונשו של המשיב, כדי לשקף את "שאט הנפש ממעשיו [של המשיב] כאזרח בכלל וכחייל בפרט". שופט זה ביקש להדגיש את הסכנה הקשה לפגיעה אשר הייתה טמונה במעשה השלכת האבנים, וציין כי"[]חסד עשתה התביעה עם הנאשם שלא ייחס[ה] לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בהקשר זה, עבירה שבצידה עונש מאסר מקסימלי בן 20 שנה".

שופט מזה הדגיש גם כי "יקשה לקבל את הטענה כי לא התכוון לפגוע בשוטרים, משחזקה כי אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו". שופט זה אף התרשם ש"מן הנאשם נשקפת סכנה למעורבות באירועים נוספים כאמור. העובדה שהנאשם חבר ברשת המעבירה הודעות טקסט על פינויים, אומרת דרשני. האמון שניתן בהטחתו כי הפנים את לקח מעשיו במסגרת הליכים קודמים אינו יכול עוד לעמוד, ונראה [ש]ענישתו המקלה באותו עניין לא הועילה להרתעתו מהסתבכות חוזרת זמן קצר לאחריה".

 

עיקר נימוקי ערעור התביעה ותשובת ההגנה

התביעה צבאית עתרה בערעורה לכך שנחמיר בעונש המאסר לריצוי בפועל אשר הוטל על המשיב "אף מעבר לדעתו של כב´ השופט אשר ראה לנכון להטיל על הנאשם עונש של שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל" (הדגשה הוסרה).

התביעה טענה בערעורה כי במעשיו סיכן המשיב את כלל השוהים במקום – המשיב יידה אבנים ובמעשים אלו עלול היה לסכן חיי אדם; כוחות הביטחון ביצעו פעולתם בלב שטח עוין, וחסימת ציר היציאה הפכה אותם "פוטנציאלית – למטרה נייחת וחשופה ממילא לגורמים עוינים". שוב חשף המשיב את אנשי כוחות הביטחון לפגיעה ולסכנה לשלומם.

המשיב הפר פקודות מפקדים שונים, אשר דרשו ממנו להתפנות מהמקום ולפקיד בידי הכוחות בשטח את נשקו – בכך הוא פרק כל חובה בסיסית החלה עליו כחייל ופגע פגיעה קשה במשמעת. במעשיו הוא אף הפר חובתו האזרחית לציית לצו המפקד הצבאי.

מעבר לכל אלו, עמדה התביעה הצבאית על כך שמהמשיב נשקפת מסוכנות אישית בהתחשב בעברו הפלילי והמשמעתי, כמפורט לעיל.

התביעה טענה בערעורה כי נסיבותיו האישיות של המשיב אכן מחייבות התחשבות מסוימת בו, אך לנוכח הסכנה שבמעשיו ולנוכח עברו הפלילי התחשבות מוגזמת בהן פוגעת קשות בקרבנות העברה.

לטעמה של התביעה, ספק אם ניתן לתת אמון בכנות חרטתו של המשיב על מעשיו לנוכח המעשים שבהם הורשע בעבר, ולנוכח חזרתו על מעשים דומים וחמורים יורת זמן קצר מאוד לאחר שנדון בבית-משפט. טעם נוסף לפקפוק בכנות החרטה מצאה התביעה בהתכחשותו של המשיב למעשיו בחקירתו במצ"ח.

סנגורו המלומד של המשיב, עו"ד רוזה, ביקש כי נדחה את הערעור מכול וכול. הוא הצביע על כך שהמשיב הורשע בסעיף אישום שעניינו ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ולא בסעיף שעניינו סיכון חיי אנשים במזיד של נתיב תחבורה, אשר יוחס לו באחד מנוסחי כתב האישום. הוא הדגיש כי התשתית העובדתית אשר נפרשה לפני בית-הדין קמא לימדה אותו כי המשיב יידה אבנים "לעבר" הכוחות, אך לא צוין אם הדבר נעשה אורח אשר סיכן אותם בפועל. בנסיבות אלו סבר הסנגור כי רואי שנצא מנקודת הנחה שליה, מעשיו של המשיב לא גרמו בפועל לסיכון כלשהו לחיי השוטרים.

הסנגור התרעם גם על כך שהתביעה טענה בערעורה כי מעשיו של המשיב העמיד את הכוחות בסיכון מצד תושבים פלסטיניים, שכן לכך לא נמצא זכר בחומרה ראייתי אשר עליו הושתתה ההרשעה. כן עמד הסנגור על כך שהמשיב שרוי היה בסערת רגשות כתוצאה מכך שפעולת ההריסה בוצעה במאחז שבו התגורר, ומכך שמכולתו נהרסה כליל.

הסנגור שב והדגיש את הפנמת המשיב את חומרת המעשה ואת תוצאותיו, את המוטיבציה הגבוהה שאותה הוא מגלה להמשך שירות תקין, ואת מצבו המשפחתי הקשה של המשיב. הסנגור הדגיש כי תקופת כליאתו של המשיב פגעה ביכולתן של אשתו ובתו הקטינה להמשיך להתקיים בכבוד לנוכח הפגיעה בסיוע הכספי שלו זכו מטעם צה"ל.

 

דיון והכרעה

אנו רואים בחומרה רבה את המעשים שבביצועם הורשע המשיב במסגרת פרשה זו. העובדה שהמעשים בוצעו על רק אידיאולוגי איננה בגדר שיקול לקולא, אלא דווקא שיקול לחומרא בעינינו (ראו ערע"ם 5716/08 התובע הצבאי הראשי נ´ בוטביה (2009) ; בג"ץ 7622/02 זונשיין נ´ הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד נז(1) 726 (2002)).

ערכאות השיפוט כולן התייחסו בחומרה רבה אל מעשים של הפרעה לכוחות הביטחון המבצעים את תפקידם, בפרט כאשר האמור בהפרעה הטומנת בחובה יסודות של השמעת עלבונות או איומים או הפעלת אלימות כלפי שוטרים או חיילים (ת"פ (מחוזי  י-ם) 50/99 מדינת ישראל נ´ פלוני (1999); ת"פ (מחוזי י-ם) 1231/00  מדינת ישראל נ´ לוי (2000)).

חומרתם המרובה של מעשיו של המשיב טמונה, כפי שצוין בצדק בפסק דינה של הערכאה קמא ובהודעת הערעור, בכך שהמשיב כיוון עצמו למקום האירוע ולא נקלע אליו באקראי; בכך שנעשו ניסיונות עקרים על ידי מפקדים שונים להניאו מלבצע מעשיו; מכך שבמעשיו הוא עלול  היה לסכן את שלומם וביטחונם של השוטרים אשר לעברם יידה אבנים; מכך שהמשיב לבש מדי צה"ל בחלקים מהאירוע, ובכך פגע בדימוי הצבא; מכך שהמשיב זלזל באורח מופגן בפקודות מפקדיו ובצו אלוף הפיקוד; ומכך שהמשיב עשה מעשיו זמן קצר מאוד לאחר שנתן את הדין בגין עברה בעלת אופי דומה והביע חרטה על ביצועה.

אכן, אילו ישבנו אנו כערכאה הראשונה, היינו מטילים עונש חמור הרבה יותר מזה שהוטל עליו בפועל.

אחד השופטים סבר כי לנוכח הפער בין העונש שלו ראוי היה המשיב לבין העונש אשר הוטל עליו בערכאה קמא, וכן בהתחשב במצבה הקשה של משפחתו, בחרטתו הכנה, במוטיבציה הגבוהה שהוא מגלה לשירות, ובכך שהתביעה עצמה נקשרה בהסדר טיעון מקל במסגרת תיק דר/428/08 התובע הצבאי הראשי נ´ רב"ט שניידר (2009), שלא היה מתערב לחומרה עונש אשר הוטל על המשיב.

רוב שופטי ההרכב סברו שהענוש שהוטל בערכאה קמא איננו יכול לעמוד. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובלא למצות את הדין עם המשיב, מצאו שופטים אלו לנכון להעמיד את עונש המאסר לריצוי בפועל על שישה חודשים, שירוצו מיום מעצרו.

אין שינוי ביתר רכיבי גזר דין.

 

ניתן והודע היום, ל´ בשבט התשס"ט, 24 בפברואר 2009, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

 

________________            ________________           ________________ 

           אב"ד                                            שופט                                             שופט

 

חתימת המגיה: _______________                               העתק           נאמן            למקור

תאריך: _____________________                                 רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל

                                                                                                  ק´             בית             הדין

עו"ד בני קוזניץ

עו"ד בני קוזניץ להציג את כל הפוסטים של עו"ד בני קוזניץ

שימש במהלך שירותו הצבאי כתובע צבאי. במהלך שירות זה ניהל עו"ד קוזניץ מספר רב של דיוני מעצר, הקראות, טיעונים לעונש ומשפטי הוכחות במגוון הנושאים הפליליים והצבאיים הקיימים. במסגרת שירות המילואים שלו משמש עו"ד קוזניץ כסניגור צבאי במילואים וכיו"ר הועדה לתפיסת רכוש בפיקוד המרכז. 

השארת תגובה