אלימות כלפי חייל – עונש מאסר בפועל בן 3 חודשים – פסיקה נבחרת

ע/45/09

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אלוף שי           יניב  -   הנשיא

            אל"ם דורון  פיילס  -   המשנה לנשיא

אל"ם אסף   אוריון   -   שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי – המערער

 נ ג ד

רב"ט ע.ד.- המשיב

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מר/127/09 (רס"ן כרמל ווהבי – אב"ד ; סרן נועם ברוד – שופט; סרן בן ציון גולדרינג – שופט) בתאריך 15/3/2009. הערעור (קולת העונש)   התקבל.

פ ס ק    ד י ן

1. המשיב, רב"ט ע. ד., הורשע בבית הדין המחוזי לפי הודאתו בעברות שעניינן אלימות כלפי חייל, לפי סעיף 61 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. הערכאה קמא הטילה על המשיב שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל, חודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים והורדה לדרגת טוראי. התביעה הצבאית ערערה בפנינו על קולתו של רכיב המאסר בפועל.

2. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, שירת המשיב ביחד עם סמל ר. א. (להלן: המתלונן) בחדר אוכל. ב-3 בפברואר 2009 נכנס המתלונן לחדר האוכל וביקש מחייל נוסף, שסייע למשיב באותו זמן, להתלוות אליו. המשיב ביקש מהמתלונן כי החייל יישאר במקום, ולאחר דין ודברים בא המתלונן ונעמד מול המשיב. המשיב דחף את המתלונן. המתלונן דחף את המשיב בחזרה. המשיב הכה באגרופיו את המתלונן ובעט בו. בתגובה הכה המתלונן את המשיב. נוכחים במקום הפרידו בין השניים, אך המשיב נחלץ מהם, תפסק מקל מטאטא והכה בו את המתלונן. שוב הפרידו בין השנים. המשיב נטל מחדר במטבח סכים באורך כ-30 ס"מ ומגב והתקדם בכוונה לפגוע במתלונן, אך הנוכחים במקום עצרוהו בדרכו. לאחר מכן נסע המשיב ברכבו לעבר עמדת הש"ג. הוא הבחין במתלונן, יצא מהרכב והלך אל המתלונן כשבידו מקל באורך 70 ס"מ. לאחר דין ודברים חבט המשיב במקל בראשו של המתלונן וגרם לו לפצע מדמם. השניים הכו זה את זה באגרופים ובבעיטות. אדם שעבר במקום הפריד ביניהם. המתלונן נטל את המקל מהמשיב והכהו. המשיב התרחק, נטל פח אשפה, השליכו על המתלונן וניסה להזעיק למקום את חבריו לסיוע. המתלונן שבר במקל את הפנס האחורי ברכבו של המשיב. המשיב הרים סלע והחל דולק אחר המתלונן, מנסה לפגוע בו ומאיים עליו איומים שונים עד שעצר אותו אדם שעבר במקום. המשיב איים עוד על המתלונן. המתלונן פונה לבית חולים, שם נתפר הפצע בראשו, והוא קיבל חמישה ימי מחלה. בחקירתו ציין המשיב כי במקרה דומה היה שב על מעשיו.

3. בין הדין קמא ציין כי "כלל אין צורך להכביר במילים אודות החומרה הרבה" שבמעשי המשיב, ואת הצורך לשרשר את "התרבות הלאימה שר הולכת ופושה בחברה". תגובתו ה"חריפה" של המשיב לפתרון המצב, אלימות פיזית ומילולית מתמשכת שגרמה לפציעה ממשית של המתלונן, הייתה כישלון חרוץ. אולם הערכאה הראשונה החליטה שלא למצות את הדין עם המשיב בשל כמה טעמים:   משפחתו איבדה שני בנים, אחד מהם נפל בפעילות מבצעית; מפקדו הישיר של המשיב ויתר עדי ההגנה שיבחו את הליכותיו של המשיב; עברו הפלילי נקי, ובעברו המשמעתי (שאמנם "רחוק מלהיות נקי") אין עברות אליות; המשיב הודה במיוחס לו, הביע חרטה על מעשיו ; אף שההרשעה בשלוש עברות, מדובר באירוע אחד, שאינו משקף את דרכי המשיב; המתלונן השיב אלימות למעשי המשיב וליבה את היצרים, אך רק במהלך ישיבת בית הדין נודע כי הוחלט להעמיד לדין משמעתי. משום כך נגזרו על המשיב העונשים האמורים.

4. התביעה בערעורה משיגה, כאמור, על קולת עונש המאסר. להשקפת התביעה אין מדובר כאן באירוע אחד מתמשך, אלא בכמה תגרות שבהן הסתבך ושב והסתבך המשיב באותו היום, למרות שאחרים הפרידו בינו לבין המתלונן ; התביעה סבורה כי משנה חומרה יש למעשים משנעשו הם בתוככי יחידה ולעיני חיילים אחרים; לגישת התביעה מעשיו של המשיב הלכו והחמירו והוא השתמש בכלים שונים כדי לתקוף את המתלונן ואף באלה יש כדי להוסיף חומרה לדברים; מעשיו של המשיב גרמו לפגיעה של ממש למתלונן ; בסיומם של האירועים לא התחרט המשיב ומסר כי היה שב ונוהג כשנהג. כל אלה בהצטברם, מציירים, להשקפת התביעה, תמונה חמורה מאוד המחייבת תוצאה עונשית חמורה במידה רבה מזו שאליה הגיע בית הדין קמא.

5. אכן, במעשיו של המשיב חומרה רבה- בשל עניין ל מה בכך החל המשיב ברצף של מעשים אלימים, הולכים ומסלימים שסופם בפציעתו של המתלונן. בין לבין היו למשיב הזדמנויות להשיב את זעמו למרות זאת דבק במדון והסלימו.

6. בית דין זה הטעים לא אחת כי מקומה של האלימות לא יכירנה בין כותלי הצבא, ובמיוחד אין הדעת סובלת שימוש בסכין ובכלי נשק אחרים ליישוב סכסוכים בין חיילים

7. ברגיל, ראויים היו מעשיו של המשיב לענישה מחמירה יותר. אלא שהובא בפני בית הדין קמא, ואף בפנינו, כי נסיבותיו המשפחתיות של המשיב טרגיות- הוא שכל את אחיו החייל כשהיה ילד ולאחר מזן איבדו הוריו בן נוסף, תינוק. חרף כל אלה הוריו של המשיב הם אנשים נורמטיביים ופעילים בקהילה. הפרשה דנן גורמת להם לשבר קשה. הדברים מתחדדים מאוד בימים אלה, סמוך לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בפינ בית הדין קמא הביע המשיב חרטה. אביו מסר בבית הדין קמא כי יעשה כדי לטפל בבנו. מפקדו מסר כי שירותו של המשיב היה לאחרונה, ופרט לפרשה זו, טוב. כל אלה יש כדי לעורר תקווה כי המשיב ילמד לקחו מן האירוע ולא ישוב לסורו.

8. בנסיבות אלה, שעה שהמשיב מצוי לקראת סיום ריצוי עונש המאסר שהושת עליו בערכאה קמא, מצאנו שלא להתערב ברכיב המאסר בפועל, אך להחמיר במידה משמעותית ברכיב המאסר המותנה, באופן שיהיה בו כדי להרתיע את המשיב מלשוב ולנהוג אלימות באחרים.

9. הערעור מתקבל אפוא באופן שעונש המאסר המותנה יועמד על חמישה חודשים למשך שנתיים שלא יעבור העברות שבהן הורשע או עברה שעניינה אלימות. יתר רכיבי גזר דינה של הערכאה קמא יוותרו בעינם.

ניתן והודע היום, ב´ באייר התשס"ט, , בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

________________            ________________           ________________ 

                     הנשיא                              המשנה לנשיא                                 שופט

חתימת המגיה: _______________                               העתק           נאמן            למקור

תאריך: _____________________                                 רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל

                                                                                                  ק´             בית             הדין