הוצאת נשק מרשות הצבא – עבירות נשק

ע/139/08

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני השופטים:

    אלוף שי          יניב   -   הנשיא

אל"ם דורון  פיילס   -   המשנה לנשיא

סא"ל משה        גל   -   שופט

בעניין:

ח/ טור' ש.מ. – המערער 

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי – המשיב

ובעניין:

התובע הצבאי הראשי – המשיב

נ ג ד

ח/ טור' ש.מ. – המערער 

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הזרוע לבניין הכוח ביבשה שניתן בתיק מז"י/173/08 (אל"ם ניר אבירם – נשיא; רס"ן דודיק אוחיון – שופט; רס"ן יצחק משה – שופט) בתאריך 18/8/2008. ערעור ההגנה (חומרת העונש) נדחה. ערעור התביעה (קולת העונש) נדחה.

פ ס ק   ד י ן

1. טור' ש.מ. (להלן: המערער) הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בשני פרטי אישום של הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו -1955. בבית הדין קמא הוטלו עליו תשע שנות מאסר, מהן שש שנים וחצי לריצוי בפועל, מיום מעצרו, והיתרה על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור העברה שבה הורשע או עברה אחרת בנשק וכן שנת מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא ישלח יד ברכוש הזולת. התביעה מערערת על קולת עונש המאסר לריצוי בפועל. המערער משיג על חומרת העונש שהוטל עליו.

2. אלה העובדות שבבסיס ההרשעה, כמפורט בגזר דינה של הערכאה קמא:

"... במועד בלתי ידוע לתביעה סיכם הנאשם עם אדם, שפרטיו אינם ידועים, כי ירכוש עבורו 100 רימוני רסס והלם. לאחר מכן, בסוף חודש ינואר, עת נשא עונש מחבוש בבס"כ 396, בא בדברים עם כלוא אחר, טוראי דימה, סיפר לו כי הוא מעוניין לרכוש רימונים, והלה אמר כי ייתכן וישיג כמה. לאחר שהשתחרר מן הכלא, דיווח הנאשם על הדברים לשולחו, הלה ביקשו כי ירכוש לכל הפחות 100 רימונים ,והנאשם פנה, במספר הזדמנויות, לטוראי דימה ושאל מתי יהיו הרימונים ברשותו, שכן הוא מעוניין לרכוש כמה שיותר. העסקה לא יצאה לפועל, כך נמסר, שכן טוראי דימה התרברב בפני הנאשם מבלי שהיה ממש בדבריו.

אירוע גניבת הנשק הראשון בו הורשע הנאשם, התרחש בסמוך לאחר שסיים את קורס הטירונות. ביום 12/02/08 מהגיע הנאשם לבסיס בט"ר ניצנים בשעות הצהריים המוקדמות, לשם קבלת מסמכי סיפוח ליחידה אחרת. סמוך לשעה 16:30 עבר ליד אחד מאוהלי הטירונים, הבחין בנשק המנוח על הרצפה, בסמוך למיטה בה ישן באותה עת אחד החיילים, טוראי אריאל. הנאשם המשיך למפקדיו, לקח את מסמכי הסיפוח ושב לאוהל, נטל את הנשק, שם אותו על עצמו ב'הצלב', תוך שהוא מציגו כשלו. אז, עבר לאחד האוהלים הסמוכים, פירקו לשני חלקים, והכניסו לקיטבג שהיה ברשותו. הנאשם המשיך ויצא משער הבסיס כשהנשק מוטמן בתיקו, וכבר באותו ערב מסרו לאזרח, תוך שהוא מבקש ממנו להחביאו. מאז לא ראה הנאשם את הנשק, ולמעשה עקבותיו אבדו. חקירה מאומצת של מצ"ח נפתחה ללא שיהוי, אך לא הביאה למציאת מבצע העבירה וכלי הנשק.

אם הגניבה הראשונה התאפיינה כניצול הזדמנות שנקרתה בדרכו, הרי אירוע גניבת הנשק השני התרחש באופן יזום, ולאחר השתדלות ומאמצים מצידו של הנאשם. כתב האישום המתוקן מביא בפירוט רב את סיפור המעשה. מסתבר, כי אחרי גניבת הנשק הראשון פנה לאזרח בשם ניסים יעקב ומסר לו כי יוכל 'לארגן לו שלושה כלי נשק' אם יקבל בתמורה רכב מסוג 'הונדה'. האזרח הסכים להצעתו של הנאשם, וזה נפנה להגשימה. בתחילת חודש מרץ פנה הנאשם לקטין והציע לו 'לעשות כסף', סיפר לו כי בכוונתו לגנוב כלי נשק, כי שוויו של 16-M ארוך הוא 7,000 ₪ ונשק מקוצר מסוג זה מגיע כדי 15,000 ₪. הקטין הסכים לסייע לנאשם בגניבת כלי הנשק.

במוצאי שבת, ה- 8/03/08, הורה הנאשם לקטין לפגשו למחרת בסמוך לביתו בעפולה, בשעה 6:00 בבוקר. כמתוכנן, נפגשו השניים, והקטין החליף את בגדיו למדי צה"ל, אותם החביא עבורו הנאשם, נטל לידיו את תעודת החוגר של הנאשם, והשניים נסעו לבט"ר ניצנים. כניסתם התאפשרה אחרי שמסרו לשומרים כי הגיעו לפגוש את אחת המפקדות, והשניים החלו לתור אחר נשק מקוצר שיוכלו לגנוב. הם חיפשו באוהלי הטירונים, אך ללא הצלחה. לאחר כשעתיים עברו לחדר האוכל, על מנת לגנוב, לכל הפחות, שני כלי נשק. הנאשם הבחין בכנה ובה מספר כלי נשק מקוצרים, הושיט ידו לקחת אחד, אך חילית שהופקדה על השמירה הבחינה במעשיו, צעקה לעברו והנאשם ויתר ויצא עם הקטין מחדר האוכל.

משם עברו לשק"ם הבסיס, ישבו בו כשעה, פרק זמן בו הספיק הנאשם לפגוש חבר מן התיכון, טוראי עידן, הציע לו 1,000 ₪ אם יסייע לו לגנוב כלי נשק, אלא שהלה סירב ועזב את המקום.

משראו השניים כי אין הם מצליחים לגנוב נשק, יצאו מן הבסיס ונסעו לאשדוד. בהגיעם לתחנה המרכזית הבחינו בחייל נושא נשק, והנאשם הציע כי יעקבו אחריו, יכוהו ויחטפו את נשקו. הקטין סירב והשניים שבו על עקבותיהם, הגיעו לבט"ר בשעות הערב המאוחרות והמשיכו לתור אחר נשק.

בסמוך לשעה 22:00, הבחין הנאשם בחיילות שיצאו מאחד האוהלים והתרחקו ללא נשקן האישי. הוא הורה לקטין שיצא מחוץ לשער הבסיס וימתין לו בסמוך לגדר. אז, נכנס לאוהב הבנות, איתר את נשקה של רב"ט טליה, אשר הוטמן על מיטתה מכוסה בשמיכה, נטלו בידיו, התרחק עשרות מטרים והשליך את הנשק מעל לגדר לעברו של הקטין. אז, רץ הנאשם וביקש לצאת מן השער, אלא שהש"ג סיר לאפשר את יציאתו מפאת פקודות השגרה האוסרות זאת בשעת לילה. בסמוך לשעה 23:15 הבחין בו הש"ג מטפס על השער ומדלג מעליו, 'זה עניין של חיים ומוות', צעק לעבר השומר ונמלט. הנאשם רץ לעבר הקטין, התקשר לאזרח ניסים, והזעיקו למקום מפגש. את הנשק הטמין הנאשם בתיק שהביא לצורך זה, והשניים צעדו לעבר היישוב ניצן. בהגיעם, נתן הנאשם בידי הקטין 700 ₪ במזומן, למימון נסיעתו לביתו, בעוד הוא עצמו המתין לניסים. האזרח הגיע, מלווה באחר, ליאור, והנאשם נכנס לרכב ונרדם במושב האחורי. בכביש 6 התעורר הנאשם, שמע מפי ניסים כי צפויים מחסומים בכביש, ובמקום מסוים בו עצר האזרח, ירד הנאשם מן הרכב, והחביא את הקיטבג מאחורי עץ, שב לרכב והמשיך בנסיעה.

מסתבר כי הש"ג דיווח אודות הקפיצה מעבר לגדר, ובאותו זמן לערך מסרה רב"ט טליה כי נשקה נעלם והזעיקה את מפקדיה. צוות מפקדים יצא מן הבסיס לסיור, סרן חרב הבחין בקטין בתחנת ההסעה, תיחקר אותו בדבר הימצאותו במקום כזה בשעה מאוחרת, הלה הסתבך בלשונו, הועבר לחקירת משטרת ישראל, הודה בחלקו והפליל את הנאשם.

בעקבות זאת נעצר הנאשם, הודה בכל המיוחס לו והביע צערו על המעשים. בניגוד להנחית סנגורו, כך נטען לפנינו, ויתר על זכויותיו כחשוד, הרחיב את תיאורו על מנת להתמרק מכל חטאיו, שיתף פעולה באופן מלא, סיפר על דברים שבהם כלל לא נחשד ומסר פרטים אודות מעורבים נוספים".

3. בפני בית הדין הנכבד קמא העידה אמו של המערער, אשר מסרה כי משפחתה היא משפחה נורמטיבית, שנגרם לה שבר גדול מן הפרשה דנן. המערער עבר את העברות משום שרצה לרכוש לעצמו מכונית, והוא מבין היום את חומרת מעשיו ומבקש לתקן את שעשה. המערער עצמו הביע בפני בית הדין קמא חרטה עמוקה על מעשיו. לבית הדין קמא נמסר כי נגד ניסים יעקב וכנגד הקטין הוגשו כתבי אישום לבית המשפט המחוזי, והם נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם.

4. הערכאה קמא ציינה כי המדובר במעשים חמורים- המערער גמר אומר להשיג כלי נשק עובר אדם אחר, ובתמורה ביקש לו מכונית. במעשיו גילה רצון, יוזמה, תכנון ודבקות, עד להגשמת המטרה הפלילית. אגב כך החטיא קטין. בסופו של דבר אבדו שני כלי נשק. מנגד, הביא בית הדין קמא במניין שיקוליו את רקעו המשפחתי החיובי של המערער ואת התרשמותו כי המערער החל להפנים את הפסול והמסוכנות שבמעשיו. בית הדין ציין בהקשר זה גם את שיתוף הפעולה של המערער בחקירה ואת נכונותו להמשיך ולסייע באיתור כלי הנשק. באיזון הדבירם גזר ביתה דין קמא עונשים כמפורט לעיל.

5. התביעה הצבאית משיגה על קולת עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המערער. להשקפתה מעשיו מצויים בקצה העליון במדרג החומרה בעברות כגון דא- המערער ניצל את האמון שניתן בו, כחייל, ותמורת בצע כסף גנב כלי נשק ומסרם לידיים עברייניות; הוא הדיח קטין וניסה להדיח למעשים חייל נוסף; והכול תוך תכנון והתעקשות על הגשמת מזימתו. בצד הדברים, כך התביעה, אין כל נסיבות משמעותיות לקולא. לפיכך ראוי, להשקפת התביעה, להחמיר במידה משמעותית בעונשו של המערער.

6. המערער, מצדו, סבור כי בית הדין קמא השית עליו עונש מופרז בחומרתו, אשר סוטה לחומרה מן העונשים הנהוגים בעברות דומות. להשקפתו לא הוצבע כאן על כך שכלי הנשק הועברו לידיים עוינות או לגורמים עברייניים; בעת שעבר את העברות היה המערער בתחילת שירותו הצבאי וטרם הפנים את שמצופה ממנו כחייל; מעשה גניבת הנשק הראשון היה אקראי ולא מתוכנן; המערער הודה מיד בתחילת החקירה בעברות שיוחסו לו ובמעשים נוספים, שבהם לא נחשד; המערער שיתף פעולה בניסיונות לאתר את כלי הנשק, על אף שהובא לידיעתו שאין הוא חייב להפליל את עצמו.

7. המדובר במסכת מעשים חמורה- המערער החל להתעניין באפשרות לעבור עברות סחר בנשק, ופעל, במספר הזדמנויות, כדי להשיג רימוני יד. לאחר זמן מה, כשנקרתה בדרכו ההזדמנות, גנב רובה מתוך בסיס צבאי והעבירו לאחר. זמן לא רב אחר כך פנה המערער לאחר והציע לו ביוזמתו כי יספק לו כמה כלי נשק ובתמורה יקבל מכונית. המערער פעל באופן נמרץ ביותר, וללא עכבות ורסן, כדי להוציא לפועל את מזימתו. הוא גייס לצורך כך מסייע קטין, הכין לו מראש מדים, כדי שייחזה להיות חייל, נכנס לבסיס צבאי ושם עשה כל מאמץ לגנוב נשק. המערער ניסה לשדל חייל לסייע לו לגנוב נשק. המערער לא היסס וביקש לתקוף חייל ולחטוף ממנו את נשקו ונבלם, בעניין זה, רק בידי שותפו הקטין. הוא לא נלאה מתוכניתו גם כשכמעט נתפס וגם כשהבחינו בו, ובסופו של דבר גנב רובה נוסף. עקבותיהם של שני הרובים לא נודעו. הכול עשה המערער בעיניים פקוחות, במידה של תכנון ותחכום ולשם בצע כסף, כדי לספק את שאיפתו להיות בעליה של מכונית. אין בעברו של המערער הרשעות קודמות, הוא מרקע משפחתי נורמטיבי והוא הודה במעשים בחקירתו הביע חרטה. שיתוף הפעולה שלו בחקירה לא היה יעיל דיו ולא הביא למציאת האדם שהיה שותפו להוצאת כלי הנשק הראשון ואף לא לאיתור כלי הנשק.

מעשים כאלה ראויים לענישה מחמירה מאוד, הנמדדת בשנות מאסר לא מעטות, כדי להרתיע חיילים, שהצבא נותן בהם אמון ונגישותם לנשק קלה, מלשלוח יד בנשק ולהעבירו לאחרים, שעלולים לעשות בו שימוש, פלילי או חבלני.

8. בבואנו להכריע בגורל הערעורים נחלקו דעותינו. רוב השופטים סבורים כי על אף שעונש המארב ופעל שהוטל על המערער בבית הדין הקמא נוטה לקולא, וייתכן שרואי היה, לכתחילה, להשית עליו עונש כבד יותר במידת מה, אין מקום להתערב בו בערעור. המערער הוא אדם צעיר. זו הרשעתו הראשונה לפני ערכאה שיפוטית. העובדה שהתוודה על אתר בחקירת מצ"ח במלוא פרטי מעורבותו הפלילית, והודאות ובפני בית הדין והבעת החרטה נוטעים תקווה, כי הפנים את החומרה הכבדה שבמעשיו. רוב השופטים רואים, על כן, לדחות את שני הערעורים.

9. אחד השופטים, לו דעו הייתה נשמעת, היה מקבל את ערעור התביעה ומעמדי את עונש המאסר לריצוי בפועל על שמונה שנים. להשקפתו, המדובר בנסיבות חמורות מאוד של העברות, ובעיקרן העובד הכי המערער הסלים את מעשיו, מאירוע לאירוע, ופעל, באופן נחוש, תוך שהוא מחטיא אחר ומנסה להחטיא חייל נוסף, כדי לממש את תוכניתו הפלילית. מידת התכנון, התחכום והדבקות בהגשמת המטרה הפלילית, ללא עכבות, במעשיו של המערער, מצביעים על דפוס התנהגות עברייני מובהק. תוצאות מעשיו קשות- היעלמותם של שני כלי נשק שהיו בשימוש הצבא ועברו לידיים לא מורשות שעלולות, לעשות בהם שימוש אסור ומסוכן. בית הדין הצבאי לערעורים יין אך לאחרונה: "לנגד עינינו מונחת קביעתו של בית המשפט העליון, לפיה: 'הגיעה השעה להעלות את רף העינשה בעבירות נשק' (ע"פ 8012/04 מתנאי נ:' מדינת ישראל, פס' 6 (מיום 16.11.2005, טרם פורסם))" (ע/38/07 סג"ם נוג'ידאת נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 11 (2008)). ברוח זו, סבור השופט שבמיעוט כי העונש הראוי למערער חמור בהרבה מזה שהוטל עליו, והוא היה מוצא להחמיר בו, כאמור.

10. פסק הדין כדעת הרוב. שני הערעורים נדחים.

ניתן והודע היום, ו' בתשרי התשס"ט, 5 באוקטובר 2008, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_____________          _____________         _____________

                                הנשיא                  המשנה לנשיא                      שופט

חתימת המגיה:_______________                                                      העתק       נאמן        למקור

תאריך:____________________                                                       רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל          

                                                                                                          ק'           בית            הדין