חוק השיפוט הצבאי – הסדרת סוגיות צבאיות

חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955 הינו החוק המסדיר את פעילותה וסמכויותיה של המערכת המשפטית בצה"ל, ומהווה מקבילה "צבאית" של חוקים אזרחיים רבים כגון חוק העונשין, חוק סדר הדין הפלילי, חוק המעצרים, חוק בתי המשפט וכיוצ"ב – החלים על אזרחי המדינה שאינם חיילי צה"ל. חוק השיפוט הצבאי (יכונה להלן: "החוק") הינו חוק ייחודי, המסדיר מא' ועד ת' – את כלל הסוגיות הנוגעות לשיפוטם של חיילי צה"ל בבתי הדין הצבאיים ובהליכים פיקודיים (שיפוט משמעתי) וכן מסדיר את פעילותם וסמכויותיהם של בתי הדין הצבאיים, התביעה הצבאית, הסנגוריה הצבאית ושל סדרי הדין הנוהגים בערכאות אלה. החוק נחקק ביום 20.07.1955 ומאז ועד היום הוכנסו לתוכו תיקונים רבים (האחרון שבהם תיקון מס' 63) אשר נועדו להתאימו לרוח התקופה ולשינויים החקיקתיים החלים על סוגיות המוסדרות בחוק. החוק מחולק ל-12 פרקים, הנוגעים לסוגיות שונות, ובכלל זה לעקרונות החוק, תחולת החוק על חיילים, אנשי מילואים ואזרחים עובד צבא, עבירות ועונשים, שיפוט משמעתי, מוסדות משפטיים, הליכי שפיטה, בית דין שדה, דיני ראיות, ביצוע פסקי דין, עבירות מיוחדות ובירור קבילות חיילים. באופן כללי, ניתן לומר כי חייל צה"ל נתון למרותו ולהוראותיו הייחודיות של החוק, וזאת בשונה מאזרח שאינו חייל אשר החוק אינו חל עליו. כך לדוגמא, קובע החוק איסורים מסוימים וייחודיים, אשר אינם חלים על אזרח מן השורה כגון גילוי ידיעות או חריגה מסמכות. מדובר בדוגמא לשתי עבירות "צבאיות", אשר אינן חלות באזרחות ומשום כך לו היה מבצע אותן אזרח – לא ניתן היה להעמידו לדין פלילי ואילו חייל – יועמד בגינן לדין, על כל המשתמע מכך. דוגמא נוספת, הינה עבירה של רשלנות לגבי תעודות (עבירה לפי סעיף 106 לחוק), אשר קובעת כי חייל אשר התרשל ביחס לרישום על גבי תעודה צבאית – דינו מאסר שנתיים. אזרח, אשר היה מתרשל וחותם על תעודה כוזבת – לא היה עומד כלל לדין בגין אותו מעשה ממש. כפי שהוסבר קודם לכן, החוק מונה רשימה של עבירות "צבאיות" אשר בגינן ניתן להעמיד לדין פלילי חיילים בבתי הדין הצבאיים, ובמידה ובית הדין מוצא להרשיעם בעבירה כאמור, יכול הדבר אף להוביל לרישום פלילי מכביד באזרחות, אשר נמשך גם שנים ארוכות לאחר תום השירות הצבאי. החוק מונה כ- 90 עבירות צבאיות אשר לצידן עונשי מאסר ממושכים. לשם הדוגמא בלבד, מונה החוק עבירות כגון בגידה, עזרה לאויב, הסתה למרי, עדות שקר בבית דין צבאי, גניבה מחייל, שררה כלפי פקודים, שימוש בלתי חוקי בנשק, אלימות כלפי מפקד, התנהגות מבישה, סירוב למסור דגימת שתן וכיוצ"ב עבירות – אשר אין להן כל מקבילה במסגרת האזרחית. על מנת להבהיר את הייחודיות שבחוק הצבאי, הבה ניטול דוגמא ממקרה שטופל על ידי משרדנו בעבר. מקרה שהיה כך היה: חייל העונה לשם עדי בילה עם חברו העונה לשם אהרון (שאיננו חייל) בפאב ברחוב בן יהודה בתל אביב. השניים בילו בפאב משך כ- 4 שעות ושתו משקאות אלכוהוליים. ביציאה מן הבר, המתינה ניידת משטרה אשר עיכבה את השניים, נוכח התרשמות השוטרים כי הנ"ל התנהגו בצורה חשודה והתהלכו בגילופין. שוטרי משטרת ישראל זיהו את השניים על פי תעודות הזהות שבידיהם וגילו כי עדי הינו חייל בצה"ל. לגבי אהרון – השוטרים שוחחו עמו, ואף שחשדו כי ייתכן ונטל סמים מסוכנים בתוככי הפאב – לא ניתן היה לעכבו לתחנת המשטרה או לדרוש כי יבצע בדיקות והוא שוחרר במקום על ידי השוטרים. בכל הנוגע לעדי – שוטרי משטרת ישראל הזעיקו את שוטרי מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) והנ"ל הגיעו למקום. לאחר הגעתם הודיעו שוטרי מצ"ח לעדי כי הם חושדים שעשה שימוש בסמים מסוכנים במהלך שירותו הצבאי ודרשו ממנו למסור להם דגימת שתן לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים. עדי סירב למסור דגימת שתן כאמור – ולפיכך עבר עבירה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, שהינה עבירה פלילית לפי סעיף 127א לחוק השיפוט הצבאי. העונש בגין עבירה זו יכול להגיע עד לשנתיים מאסר. לאחר מספר שבועות הוגש כנגד עדי כתב אישום לבית הדין הצבאי ולאחר הליך משפטי הוא נשפט ל – 16 ימי מאסר בכלא צבאי. דוגמא זו ממחישה בצורה הברורה ביותר את השוני המשמעותי הקיים בין חייל ובין מי שהינו אזרח, ביחס לתחולתו של החוק הצבאי ומשמעויותיו. מעבר לרשימת העבירות והעונשים, מסדיר החוק את פעילותם של בתי הדין הצבאיים, בית הדין הצבאי המחוזי ובית הדין הצבאי לערעורים. כמו כן, מסדיר החוק את דרך ניהול המשפט הצבאי בבית הדין, לרבות דרך הצגת התביעה ודרך הצגת ההגנה מטעם הנאשם. בנוסף, מסדיר החוק את דרך העמדתם לדין משמעתי של חיילים בצה"ל, במילואים או בשירות חובה. בהקשר זה, מסדיר החוק את דרגתו של הקצין השופט, את העונשים שניתן להטיל בדין משמעתי ואת אופן ניהול המשפט המשמעתי והערעור שניתן להגיש בעקבותיו. עם השנים, הוכנסו לחוק סעיפים רבים נוספים, המסדירים את אופן פעולתם של מנגנונים משפטיים נוספים, כגון ועדות חקירה צבאיות, חקירת תאונות אימונים או תחקירים מבצעיים, המתרחשים לאחר פעילות מבצעית יומיומית. החוק מפרט הכיצד יש לנהל הליכים אלה ומה מעמדם של הממצאים העולים מתוך ההליכים הללו. הנה כי כן, חוק השיפוט הצבאי הינו חוק ייחודי, אשר אין לו אח ורע בעולם המשפט הישראלי. מדובר בחוק רחב היקף, אשר מסדיר סוגיות רבות ביחס לשירותם של חיילי צה"ל, לזכויותיהם וחובותיהם בשירות. חשיבותו של החוק אינה מוטלת בספק, והוא הבסיס המשפטי לקיומה של המערכת המשפטית והפיקודית הקיימות בצה"ל זה עשרות בשנים. בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה של שינויים בחוק, הבאים להיטיב עם חיילי צה"ל ומהווים צעד משמעותי לשווין בין זכויות החיילים ובין זכויות האזרחים במדינת ישראל. יחד עם זאת, קביעות רבות בחוק עדיין נוקטות בחומרה יתרה כלפי חיילים, וזאת נוכח הצורך לשמור על ההיררכיה הצבאית, על אלמנטים של הרתעה ושל ייחודיות המשמעת הצבאית, שהיא אבן היסוד לקיומו של צבא מתפקד וערכי.