ועדת ערר של אנשי הקבע בנושא אי מתן תוספת רמת פעילות א'

ועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל וע׳ 2/10 בעניין:   סרן(במיל׳) ח.ע.               

ועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל

וע׳ 2/10

בעניין:

 

סרן(במיל׳) ח.ע.                                                        העורר

נגד

אכ״א פרט

                                                    המשיב

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.      ביום 5.9.2010, הגיש העורר, סרן(במיל׳) ח.ע., ערר לוועדת הערר לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש״ע-2010 (להלן: ״החוק״). עניינו של ערר זה, בהחלטת מדור תכנון שכר בצה״ל שלא להכיר בזכאות העורר לתוספת רמת פעילות גבוהה (״א״) בגין תקופת שירותו בבסיס כליאה 394 בתפקיד רב צבאי, עד לחודש ינואר 2007.

2.      ביום 3.10.2010, הגישה ב״כ המשיב בקשה מוסכמת לדחיית המועד להגשת כתב התשובה מטעם המשיב, הואיל והעורר חפץ להמציא מידע נוסף שיש בו כדי לתמוך בבקשתו, וזאת לאחר שב״כ המשיב הביאה לידיעתו נתונים הנוגעים לטענותיו. ביום החלטנו לאשר את הבקשה ולפיה יוגש כתב התשובה על ידי המשיב, תוך שבועיים מיום שימציא העורר את המידע הנוסף.

3.      משחלפו יותר מעשרה חודשים והעורר לא המציא את המידע הנוסף, החלטנו כי לרשות העורר 30 ימים להשלמת המידע, אחרת ימחק הערר מחמת חוסר מעש.

4.      ביום 22.9.2011, הגיש העורר לוועדה את מה שכינה הנתונים הנוספים. במסגרת זו חזר העורר על טענותיו ועל דרישתו לקבל תוספת תשלום בגין רמת פעילות גבוהה, טען כי אין באפשרותו להצביע על בעלי תפקיד ששירתו יחד עמו ביחידה וקיבלו רמת פעילות ״א״, וכן הוסיף פרטים אשר לא צוינו בכתב הערר. ביום 3.10.2011, הוגשה לוועדה תגובת ב״כ המשיב בדמות ״בקשה למחיקה מחוסר מעשה ולחילופין מחיקה על הסף״. ב״כ המשיב טענה, בין היתר, כי הן בזמנים הרלוונטיים לערר והן כיום, לא זכאי העורר על פי פקודת מטכ״ל 36.0301 - ״תוספות תשלום״ (להלן: ״הפקודה״), לתוספת תשלום בגין רמת פעילות גבוהה וכן כי העורר לא הופלה בהשוואה לאחרים.

5.      לאחר שקראנו את שהניחו בפנינו הצדדים, החלטנו ביום 5.10.2011 כי העורר יגיב לבקשת ב״כ המשיב למחיקת הערר עד ליום 26.10.2011. במסגרת ההחלטה צווה העורר להתייחס לתחולת הוראת הפקודה בעניינו בעת הרלוונטית, ולחילופין, לבסס את עילת ההפליה - תוך שיצביע על כי אחרים שלא היו זכאים לתוספת רמת פעילות גבוהה על פי הפקודה - זכו בה. כמו כן, התבקש העורר לתת את הדעת על טענת ב״כ המשיב לפיה הכרזה על זכאות לרמת פעילות, גם אם נתנה - צופה בדרך כלל פני עתיד, וכן לטענה, כי בהנחה שאחרים קיבלו את התוספת של רמת פעילות גבוהה, הרי מעשה בלתי חוקי של הרשות אינו מצדיק להמשיך ולהתיר לה לפעול בניגוד לדין. לבסוף, נתבקש העורר להסביר מדוע העלה את הטענה כי ישן בבסיס הכליאה 394 שני לילות בשבוע רק בהודעה שמסר לוועדה ביום 22.9.2011 ולא קודם לכן - בכתב הערר ובפנייתו לנקח״ל, וזאת בהתאם לתקנה 22 לתקנות בתי דין מינהליים (סדרי דין), תשנ״ב־1992, לפיה אין העורר רשאי להעלות טענה שאין לה זכר בהודעת הערר, אלא אם שמיעת העובדה דרושה לשם עשיית צדק ובלבד שניתנה ליתר בעלי הדין הזדמנות נאותה להגיב עליה.

6.      ביום 27.10.2011, בקש העורר ארכה להגשת התייחסותו לוועדה עד ליום 17.11.2011. בהתבסס על מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות ועל סעיף 8 לחוק, החלטנו, באופן חריג, לאשר את הארכה.

7.      ביום 16.11.2011 הניח בפנינו העורר את התייחסותו להחלטתנו מיום 5.10.2011. ואולם, חרף הבהרת הוועדה בדבר הנקודות אשר בגינן נתבקשה התייחסות העורר, הנזכרות בהחלטה, העורר לא התייחס לאלו ולא הביא להוכחת טענותיו ולו בדל ראיה. יתר על כן, העורר לא טרח להפריך את טענות המשיב בדבר העדר זכאותו לתוספת רמת פעילות גבוהה ביחס לתפקיד הרב הצבאי שמילא.

8.      בהתייחסותה מיום 20.11.2011, חזרה ב״כ המשיב על הטענה כי אין בידי העורר עובדות המזכות אותו בתוספת רמת פעילות גבוהה וכן חזרה על הבקשה, כי ימחק הערר על הסף.

דיון והכרעה

הפקודה

9.                  הפקודה מעגנת את הכללים לתשלום תוספת שכר בגין רמת פעילות. סעיף 1 לפקודה קובע שלוש רמות זכאות (א׳׳ ב׳ ו־ג׳). סעיף 2 לפקודה קובע כי זכאותו של חייל לתוספת פעילות נקבעת על פי השאלה האם היחידה שבה הוא משרת או התפקיד שאותו הוא ממלא, מזכים בתוספת פעילות באחת הרמות. סעיף 3 לפקודה עוסק ב״סיווג היחידה״ וקובע את הפרמטרים אשר יש להביא בחשבון בעת שקובעים האם יחידה או בעלי תפקיד בה, זכאים לתוספת תשלום בגין רמת פעילות, כדלקמן:

״1. פקודה זו מפרטת את הכללים לתשלום תוספת שכר בגין פעילות (להלן: תוספת פעילות) עפ״י 3 רמות זכאות, כמפורט להלן:־

א. תוספת             פעילות רמה א׳.

ב. תוספת פעילות רמה ב׳.

ג. תוספת              פעילות רמה ג׳.

2.   חייל בשירות קבע או בשירות חובה זכאי לתוספת פעילות, אם הוא קלוט קליטת סיפוח ומשרת בפועל ביחידה, שסווגה כיחידת פעילות או בתפקיד שסווג כמזכה בתוספת פעילות באחת הרמות.

סיווג היחידה

3.  סיווגם של יחידה או תפקיד עפ״י אחת הרמות ייקבע ע״י ראש אכ״א, לאחר המלצת הוועדה המייעצת להכרזת יחידות פעילות. הוועדה הינה ועדה מטכ״לית, המורכבת מנציגי אכ״א־מחלקת פרט, אכ״א-מחלקת ארגון ובקרה ענף סיווג וקידום, אמ״ץ ־חט׳ מבצעים, אגף התכנון והיועץ הכספי לרמטכ״ל.

4.  המלצת הוועדה תתבסס על אמות המידה האלה

א.תעסוקה  מבצעית.

ב.כוננות  היחידה.

ג־אימונים והדרכה בתנאי שדה.

ד.שעות  פעילות ולינה בבסיס.

ה.מרחק היחידה מיישוב עירוני.

ו.תנאים סביבתיים.

ז.במקרים  מיוחדים ־ שיקול דעת הוועדה.״

פגייה לגורמים המוסמכים בבקשה להכיר בתפקיד דג צבאי בבסיס כליאה כמפסיד המזכה ברמת פעילות על פי הפקודה

10.   במסגרת תגובתה מיום 3.10.2011, פרטה ב״כ המשיב את השתלשלות האירועים ביחס להרחבת אוכלוסיית הזכאים בבסיסי כליאה לרמת פעילות, וכן צרפה מסמכים כראיה.

11.   מעיון במסמכים שצורפו על ידי ב״כ המשיב, עולה כי על ציר הזמן משנת 2007 ועד שנת 2009, השתנה סיווג התפקידים בבסיסי כליאה מבחינת רמת הפעילות המזכה בתוספת תשלום, בהתאם להוראות הפקודה. תפקיד רב בסיס הכליאה לא נכלל ברשימת התפקידים הדורשים שינוי בסיווג רמת הפעילות, וכיוצא בזה, גם לא שונה סיווגו.

12.   לאחר שעיינו בפקודה, לא מצאנו מי הגורם אשר אמון ומוסמך לפנות לאגף כוח אדם בדרישה או בבקשה להכיר בתפקיד או ביחידה מסוימים, אשר הוכרו כמזכים ברמת פעילות כלשהי - ככאלו המזכים. עם זאת, אנו סבורים כי ניתן להקיש בעניין זה מסעיף 6 לפקודה הקובע כי אם שונה מעמדם, מיקומם או אופי פעילותם של יחידה או תפקיד אשר הוגדרו כמזכים בתוספת פעילות - אזי על קצין שלישות פיקודי או ראש לה״ק כ״א במפקדת חיל האוויר או קצין שלישות חיילי וכר (הכל בהתאם ליחידה אשר יש לדווח בעניינה), לדווח על כך לאגף כוח אדם לצורך בחינה מחודשת של הזכאות לתוספת פעילות, כלהלן:

״6.שונה מעמדם, מיקומם או אופי פעילותם של יחידה או תפקיד, אשר

הוגדרו כמזכים בתוספת פעילות, חובה על הגורמים הר״מ לדווח על כך

מיידית לאכ״א-פרט, לבחינה מחודשת של הזכאות לתוספת פעילות:

א.לגבי יחידות הכפופות לפיקוד ־ קצין שלישות פיקודי.

ב.לגבי     יחידות חיל האוויר ־ ראש לה״ק כ״א במפקדת חיל־האוויר.

ג.לגבי יחידות חיל הים ־ ראש מספן כ״א במפקדת חיל־הים.

ד.לגבי יחידות הכפופות לחיל ־ קצין שלישות חילי.

ה.לגבי     יחידות הכפופות לאגף במטה הכללי - רל״ש ראש האגף.״

(וראו לעניין זה גם סעיפים 21(ג) ו־ 22(ב) ו-(ה) לפקודה).

13.   אין מניעה שהיוזמה לפנות לגורמים הללו(להלן: "המפקדה הממונה״) תבוא מיחידה או מחייל החפצים בהכרה בזכאות לרמת פעילות. לכן, על מנת שיוכר תפקיד רב צבאי בבסיס כליאה כתפקיד המזכה ברמת פעילות על פי הפקודה, היה על מפקדיו של העורר או על העורר עצמו, אם הדבר ניתן, לפנות למפקדה הממונה, כדי שתפנה, אם תמצא לנכון, לגורמים המוסמכים באגף כוח אדם, בדרישה לאשר זכאות לתפקיד הספציפי (וזאת נוכח לשון הפקודה - ״יחידה או תפקיד״, רוצה לומר: יחידה או תפקיד מסוימים). משלא הוגשה דרישה כאמור על ידי המפקדה הממונה או על ידי גורם כלשהו, הרי שאין מנוס מהמסקנה כי המדובר באחד משניים - או שהמפקדה הממונה לא ראתה צידוק או צורך להגדיר את התפקיד שאותו מילא העורר כמזכה ברמת פעילות או שמא לא נתנה המפקדה הממונה את הדעת על הגדרת ומאפייני התפקיד הנ״ל. כך, גם בתקופה שבה שירת העורר בבסיס הכליאה וגם, כאמור, לאחריה.

14.   יצוין, כי פנייה מעין זו לא הוגשה ב״זמן אמת״, היינו: במהלך שירותו של העורר בבסיס הכליאה 394, לא על ידי העורר ולא על ידי יחידתו. הן בכתב הערר והן בהודעות מאוחרות יותר שהגיש העורר לוועדה, לא טען כי פנה בתקופת שירותו בבסיס הכליאה למפקדה הממונה עליו, בבקשה כי יוכר תפקיד הרב הצבאי בבסיס הכליאה, כתפקיד המזכה ברמת פעילות כלשהי.

15.   ממסמך של ראש תא פעילות בענף תכנון שכר וגמלאות באכ״א מיום 25.7.2010 שצירף העורר לערר, עולה כי רק לאחר שחרורו פנה העורר לענף תכנון שכר וגמלאות בבקשה כי תיבדק זכאותו לוותק בפעילות על שירותו כרב כלא 4 בין התאריכים ־9.1.2007 4.11.2003. התשובה שקיבל העורר היתה כי תפקיד הרב לא הוכר כתפקיד המזכה ברמת פעילות בתקופת שירותו וכן כי התפקיד אינו מוכר ככזה גם נכון ליום כתיבת המכתב.

16.   כמו כן הודגש בתשובה, כי בבדיקה שבוצעה לא היה משום בחינה רטרואקטיבית בדבר השאלה האם מאפייני פעילותו כרב זיכו ברמת פעילות, אלא בדבר היתכנות מצב לפיו הוכר תפקיד הרב כמזכה ברמת פעילות בעת ששירת ביחידה, ועקב שגיאה לא הוזנה לו תוספת תשלום בגינה. כאמור, התשובה לכך היתה שלילית.

17.   לא למותר לציין, כי אם היה העורר מגדיל לעשות ופונה בעצמו למפקדה הממונה עליו, במהלך שירותו, בבקשה כי יוכר תפקיד הרב הצבאי של בסיס הכליאה כתפקיד שמזכה ברמת פעילות כלשהי, לאור אופי הפעילות הכרוך בתפקיד, הרי שראשית כל - היה מעורר את הצורך בבחינת התפקיד ככזה שדורש הכרה בזכאות לרמת פעילות, ושנית - ניתן היה לבחון את בקשתו בזמן אמת, כך שאם היתה מאושרת על ידי ראש אכ״א, לאחר שקיבל את המלצת הוועדה המייעצת - הוא היה אף נהנה מהשינוי. ואולם, כאמור, לא עשה כן העורר.

לאור האמור לעיל, הרי שנכון לעת הזו, לא זכאי העורר לתוספת תשלום בגין רמת פעילות על פי הפקודה, שכן לא הוכר תפקיד הרב הצבאי בבסיס הכליאה כתפקיד מזכה ברמת פעילות - לא אז וגם לא היום.

18.   העורר לא הוכיח את זכאותו לפי הוראת הפקודה, לא אז ולא היום, ולא המציא ראייה כי הופלה לעומת אחרים שקיבלו תוספת זו שלא כדין בניגוד להוראות הפקודה. לפיכך, דין הערר, בהתאם לסעיף 9 לחוק - להימחק על הסף, ובלשון הסעיף:

״ועדת ערר רשאית למחוק על הסף ערר, כולו או מקצתו, אם מצאה כי מתקיים אחד מאלה:

(1)...

(2) הערר אינו מגלה עילה...״

הערר נמחק על הסף.

19.             לפני סיום, נציין כי אנו מודעים לטענה הנוספת של ב״כ המשיב בדבר שיהוי ולפיה, פנה העורר בבקשה לקבלת תוספת תשלום בגין רמת פעילות באופן רטרואקטיבי עבור תקופת שירותו כרב בבסיס הכליאה 394, בחלוף שלוש וחצי שנים מאז שסיים את תפקידו, למרות שכלל הנתונים היו ידועים לו לאורך כל שירותו בתפקיד.

20.   בעניין עילת השיהוי כתבנו כבר בו״ע 22/10 גורדון נ׳ ראש המטה בללי ואח׳(2.5.2011),

21.   כי חלוף הזמן מאז שנולדה עילה ועד להגשת ערר אין בו לכשעצמו כדי להוות שיהוי אלא שהדבר תלוי בנסיבות המקרה וביניהן - האם ניתן להסיק מהתנהגות העורר כי לנוכח חלוף הזמן ויתר על זכותו לפנות לערכאות; המשמעות האופרטיבית של דחיית טענת השיהוי והיתכנות הפגיעה באינטרסים של הרשות או של צדדים שלישיים, ובנוסף - האם יפגעו עקרונות היסוד של שלטון החוק במידה שתתקבל טענת השיהוי.

לאור האמור לעיל, איננו רואים צורך לדון בעילה זו לצורך הכרעה בערר, הואיל וממילא אנו סבורים כי דין הערר להימחק מחמת העדר עילה לגופו של עניין.

הואיל והוועדה מחקה את הערר על הסף מהטעמים המפורטים לעיל, וכאמור בהחלטות הוועדה מיום 5.10.2010 וכן מיום 6.11.2011, ישא העורר בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.

על פי סעיפים 13 ו־ 14 לחוק וכן על פי תקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים(סדרי דין), התשס״א־2000, לצדדים יש זכות ערעור על פסק דין זה לבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו תוך 45 יום.

ניתנה היום, ה׳ כסלו, תשע״ג(4.12.2011), בהעדר הצדדים ובאי כוחם.

השופט(בדימוס)משה רביד                גב׳ לינדה שפיר, עו״ד מר יהודה שגב

יו״ר הוועדה                          חברת ועדה           חגר ועדה

עו"ד עידן פסח

עו"ד עידן פסח להציג את כל הפוסטים של עו"ד עידן פסח

שימש במהלך שירותו הצבאי כתובע צבאי וכסניגור צבאי בכיר. במהלך שירותו, היה עו"ד פסח מבכירי והידועים שבסניגורים הצבאיים וטיפל ב"כבדים" שבתיקי הסניגוריה, בכל שלבי ההליך לרבות דיוני מעצר, הקראות, טיעונים לעונש ומשפטי הוכחות במגוון הנושאים הפליליים והצבאיים הקיימים. 

השארת תגובה