השתמטות משירות צבאי בשל הפלה טבעית - פסק דין

בבית הדין הצבאי לערעורים                                                                                                                                                        

בבית הדין הצבאי לערעורים                                                                                                                                                         ע /102/12

  1. המשיבה הורשעה על פי הודאתה בעבירה שעניינה העדר מן השירות שלא ברשות לתקופה בת 442 ימים, שהסתיימה בהתייצבותה. המשיבה סיימה את שלב הטירונות, התייצבה לשיבוץ בפני קצין מיון במיט״ב, אולם בשלב כלשהו עזבה את המקום בלא רשות, וכך החלה היעדרותה הנדונה. אין חולק כי בעברה השתמטות בת כחמישה חודשים מהתייצבות לתחילת שירות צבאי, שבעטיה הועמדה להליך משמעתי.
  2. בית הדין קמא גזר למשיבה שמונים ימי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית, זאת לצד עונש מאסר מותנה וכן הורה על הפעלת עונש מחבוש שהיה תלוי ועומד נגדה בן שבעה ימים, במצטבר לעונש בתיק זה.
  3. בגזירת העונש שקל בית הדין כי בתחילת ההיעדרות נודע למשיבה שהרתה, הריון שהסתיים לבסוף בהפלה טבעית, אירוע שהשפיע קשות על מצבה הנפשי. בית הדין ציין כי על פי הדין הייתה המשיבה זכאית לפטור מן השירות לו הייתה פונה ומציגה את המסמכים הרפואיים, אולם נמנעה מעשות כן. עוד צוין כי בעברה של המשיבה וטרם גיוסה ניסיון אובדני שאירע, על פי עדותה, בשל פגישתה בפורצים שחדרו לביתה, הגם שמהמסמכים הרפואיים שהוגשו עלה כי הרקע למעשה נעוץ בסכסוך של המשיבה עם אימה על רקע אישי. לא נעלם מבית הדין מצבה הכלכלי הדחוק של המשיבה, כמו גם הבעת רצונה לשרת בצבא, שבית הדין התרשם כי המשיבה ״אכן מתכוונת לכך׳.
  4. הערעור שבפנינו כוון כלפי קולת העונש: בערעורה טוענת התביעה הצבאית כי העונש שנגזר למשיבה מופרז בקולתו, וסוטה מרמת הענישה הנוהגת כלפי מי שמשתמט מן השירות לתקופות ממושכות, כמעשיה של המשיבה. המערערת הדגישה כי עסקינן בהיעדרות שנייה למשיבה, וכי לא נעשה כל ניסיון מצדה לשרת ביחידה כלשהי או לבקש הקלות בתנאי שירותה. התביעה סבורה כי אין ליתן משקל ממשי לעובדת הריונה של המשיבה במהלך ההיעדרות שכן ההיריון הסתיים כשנה לפני שהמשיבה התייצבה, ואף לדבריה של המשיבה, החלה לחוש בטוב כחצי שנה טרם שהתייצבה, והחלה לעבוד, חרף כך לא התייצבה מוקדם יותר כדי לסיים את היעדרותה. עוד הודגש כי המשיבה לא נקטה בכל צעד כדי להודיע על הריונה לרשויות הצבא, ועל כן לא זכתה לפטור בשל מצבה הרפואי. משלא פוטרה, חבה היא בחובת השירות, כפי שנקבע לגביה מלכתחילה.
  5. באת כוחה של המשיבה עתרה להותרת גזר דינה של הערכאה קמא, על כנו. לטעמה עובדת הריונה של המשיבה שהסתיים בהפלה בשלב מתקדם יחסית, הינו גורם רב השפעה על מצבה הרפואי והנפשי ־ בתקופת ההיריון אך גם לאחר סיומו. הסנגוריה הדגישה כי המשיבה יכלה בנקל לקבל פטור מן השירות נוכח מצבה הרפואי, פטור שאינו מצוי בשיקול דעת אלא הוא מידי. משכך, סברה שיש להשקיף על המשיבה כמי שלא הייתה מתאימה לשירות במהלך תקופת ההיריון ואף לאחריו, עובדה המשליכה על הענישה הנוהגת במקרים שכאלה. למשיבה רקע נפשי מורכב בעטיו של ניסיון אובדני מן העבר, ושילוב נסיבתי זה, מצדיק אף הוא הקלה בעונשה.

דיון והכרעה:

  1. המשיבה נעדרה תקופה ממושכת, ולא טרחה להתייצב או להודיע לרשויות הצבא על מצבה הרפואי המיוחד. עובדה זו מקבלת משנה חומרה על רקע השתמטותה הקודמת מהשירות, אף כאן לתקופה ממושכת, בעטיה נדונה בהליך משמעתי.
  2. אלמלא נסיבותיה הייחודיות של המשיבה אין ספק כי הייתה ראויה לענישה מחמירה מזו שנגזרה לה. כבר ציינו כי: ״מעשיו של המשתמט מחובת השירות או הנפקד משירות באורח השם לאל את האפשרות שישלים שירותו פוגעים קשות בערכי השוויון בנשיאה בנטל, בכוננות הצבא, בכשירותו במשמעתו" (ע/9/11 התובע הצבאי הראשי נ' טור' גילטמן). משקלן של נסיבותיה הייחודיות של המשיבה בקביעת הענישה הראויה, הביאה להתפלגות דעות השופטים אשר לגורלו של הערעור.
  3. שופט המיעוט סבור כי המשיבה יכולה וצריכה הייתה להתייצב לשירות זמן ממושך לפני שעשתה כן וזאת חלף נסיבותיה. שופט המיעוט סבור כי המשיבה הפגינה חוסר מוטיבציה לשירות מתחילת דרכה, וזוהי ההנמקה הממשית גם להיעדרותה הנוכחית. משלא קיבלה פטור, המשיבה חבה בשירות צבאי והיעדרויותיה החוזרות ונשנות מחייבות מענה ענישתי מרתיע כדי שלא תשוב על עקביה, בהיעדרויות נוספות, ולשם הרתעת הרבים. דעת המיעוט הייתה לפיכך מקבלת את הערעור מחמירה בעונשה של המשיבה ומעמידה אותו על שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל.
  4. דעת רוב השופטים שונה: דעה זו משתיתה את עמדתה על יכולתה הברורה של המשיבה לקבל פטור משירות, מהלך פשוט שהיה מונע את הגעתה בשערי בית הדין כעת. זאת ועוד, עובדת ההיריון וההפלה בשלבים מוקדמים ראויה להתחשבות ממשית על רקע הקשיים הנפשיים האופפים מצב שכזה, ביחוד לגבי חיילת צעירה המצויה בתחילת שירותה. קשיים אלה מצטרפים לבעיותיה הנפשיות שאותרו כבר בגיל צעיר ולניסיון אובדני שעברה בעבר. המשיבה מסרה כעת כי היא מבקשת להשתלב בשירות צבאי תקין.
  5. לדעת רוב השופטים נסיבות אישיות אלה על רקע, הפטור שיכלו להצמיח, כמו גם סיכוי השתלבותה בשירות. ראויות להתחשבות, ומסקנתם שיש להקל בעונשה של המשיבה. רוב השופטים שקלו כי עונשה של המשיבה נוטה הוא לקולה, אך לא במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. דעת הרוב שאלה אף את היות המשיבה בשלהי ריצוי עונשה, סמוך למועד שחרורה, ואף טעם זה נלקח בחשבון, למסקנה כי בסופו של דבר, אין הצדקה להתערב בענישה שנגזרה למשיבה.
  6. בדעת רוב אפוא, אנו דוחים את הערעור. עונשה של המשיבה יוותר כקביעת הערכאה קמא.
עו"ד בני קוזניץ

עו"ד בני קוזניץ להציג את כל הפוסטים של עו"ד בני קוזניץ

שימש במהלך שירותו הצבאי כתובע צבאי. במהלך שירות זה ניהל עו"ד קוזניץ מספר רב של דיוני מעצר, הקראות, טיעונים לעונש ומשפטי הוכחות במגוון הנושאים הפליליים והצבאיים הקיימים. במסגרת שירות המילואים שלו משמש עו"ד קוזניץ כסניגור צבאי במילואים וכיו"ר הועדה לתפיסת רכוש בפיקוד המרכז. 

השארת תגובה