על פרישה רפואית משירות קבע בצה"ל – לעזוב את הצבא מסיבות רפואיות

*קרדיט תמונה דובר צהל מתוך אתר פיקיוויקי

פרישה על רקע רפואי, הן בצה"ל והן באזרחות, הינה פרישה ממקום העבודה מקום בו קיים קשר סיבתי בין הפרישה ובין מצב רפואי ו/או נכות הקיימת אצל הפורש. במקרה שבו הפרישה היא מצה"ל - הרי שבהכרח מדברים אנו על פרישה משירות קבע ו/או מהתחייבות להמשך שירות קבע ולא בפיטוריו של חייל בשירות חובה עקב מצבו הרפואי ו/או שינוי בפרופיל הרפואי שהותאם לו.

במאמר זה נתמקד במשמעויות ובפרוצדורה של פרישה רפואית משירות קבע בצה"ל. בדומה לעניינים אחרים הנוגעים לשירות הקבע בצה"ל, גם נושא הפרישה הרפואית מוסדר בעיקר בפקודות פנימיות של צה"ל ולא בדבר חקיקה ראשי.

על פי הוראת פיקוד עליון (הפ"ע) מס' 3.0503 שכותרתה "שירות קבע - פרישה לקיצבה" (להלן: "ההוראה"), הרי שמשרת קבע יכול לפרוש לקיצבה רק כאשר הגיע לגיל הפרישה המינימלי. ההוראה מפרטת את הכללים הקבועים בחוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה - 1985 (להלן: "החוק"), ולפיו יכול משרת קבע בצה"ל לפרוש לקיצבה אך בהגיעו לגיל פרישה מינימלי. על פי המצב דהיום, גיל הפרישה המינימלי למשרת קבע בצה"ל הועלה לגיל 45 והוא עולה בהדרגה על פני השנים הבאות עד אשר יגיע לגיל 55 בשנים הקרובות.

יחד עם זאת, הן ההוראה והן החוק מאפשרים את יציאתו לקיצבה של משרת קבע אף קודם להגיעו לגיל המינימלי, וזאת כאשר נאלץ משרת הקבע לפרוש מן השירות (להיות מפוטר על ידי המערכת, הלכה למעשה) וזאת על רקע מצבו הרפואי. במצב דברים זה, יכול הנ"ל להקדים את פרישתו אף אם טרם הגיע לגיל פרישה מינימלי.

ההוראה והחוק קובעים שני מקרים בלבד בהם יכול משרת קבע לפרוש לקיצבה על רקע רפואי בטרם הגיעו לגיל פרישה, כדלקמן:

• מי ששירת חמש שנות שירות קבע לפחות ופוטר משירות קבע, לאחר שוועדה רפואית מצאה אותו לפני פיטוריו כבלתי כשר לשירות (פרופיל 21)

• מי שפוטר משירות קבע מחמת נכות שלקה בה בהיותו בשירות קבע ועקב שירות הקבע, ואותה נכות הוכרה על ידי אגף השיקום של משרד הביטחון, ודרגת הנכות היא של 35% לפחות

על פי האמור, יכול משרת קבע לפרוש לקבלת קיצבה רפואית אף בגיל 30, 35 או 40, הרבה שנים קודם להגיעו לגיל הפרישה של חבריו לשירות הקבע בצה"ל, ואולם עליו לעמוד במבחנים שנקבעו בחוק, ובהקשר זה עליו לעמוד בתקופת שירות קבע מינימלית ו/או בקבלת פרופיל 21 וכן לעבור בפני ועדה רפואית אשר תקבע כי על אף קביעת הפרופיל אין הוא כשיר להמשך שירות קבע בצה"ל, ללא תלות בעצם קביעת הפרופיל.

במקרים אחרים, יכול משרת הקבע להסתמך על נכות שנקבעה לו במשרד הביטחון, ואולם חייב ויתקיים קשר סיבתי בין הנכות ובין השירות הצבאי (קרי: שהנכות באה לעלום עקב השירות הצבאי בקבע) וכי מדובר בנכות בגובה 35% לפחות.

יובהר עוד, כי אף אם משרת קבע השלים את התקופה המינימלית (5 שנות קבע לפחות) והותאם לו פרופיל 21 רפואי (מקרים שכאלה קיימים למכביר) - אין הדבר אומר כי הוא זכאי לפרישה רפואית אוטומטית, שכן עליו לעבור בפני רופא תעסוקתי אליו יישלח מטעם צה"ל, ואשר יחווה דעתו האם יכול משרת הקבע להמשיך לשרת בצה"ל (אפילו בתפקידים אחרים) על אף הפרופיל שנקבע לו.

גם לאחר עמדתו של הרופא התעסוקתי בעניין, יהיה על משרת הקבע לקבל אסמכתא מחטיבת הסגל ו/או ראש אכ"א כי פיטוריו מאושרים על רקע רפואי ולא מחמת סיבה אחרת (צמצומים, תכנית התכנסות, חוסר שביעות רצון מתפקודו וכיוצ"ב). במקרים שכאלה, נערכת בדרך כלל ועדה מייעצת לראש אכ"א בראשות רמ"ח פרישה בצה"ל, אשר נותנת המלצתה בדבר הקשר הסיבתי שבין הנכות ו/או המצב הרפואי ובין החלטת הפיטורין. רק מקום בו ייקבע חד משמעית כי קיים קשר סיבתי שכזה, תתאפשר הפרישה לקיצבה על רקע רפואי.

לשם הדוגמה בלבד, נבקש להזכיר את עניינו של הגשש טארק פלאח, אשר הגיע לדיון עד לבית המשפט המחוזי בירושלים (ערעור שנדון בשנת 2008) - ראה ע"א 2153/08 טארק פלאח נ' הממונה על הגמלאות. באותו המקרה החלו הליכי פיטורין כנגד הגשש ביוזמת המערכת, וזאת כחלק מהליכי קיצוצים בצה"ל וכן בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו של הנגד. בסמוך לפיטוריו ועוד קודם לכן נפצע הגשש בתאונת דרכים במהלך שירותו והוכר על ידי משרד הביטחון בנכות בגובה 60%. בהמשך הגיש הנגד בקשה לפרישה רפואית והוחתם על המסמכים הנוגעים לכך ואף הוצב במחלקת פרישה. בהמשך, משהתברר לו כי פרישתו לא אושרה כפרישה רפואית פנה לבית המשפט. בפסק הדין הבהיר בית המשפט כי כל עוד לא קיים קשר סיבתי בין הפיטורין ובין הנכות, והדבר חייב להיעשות בבירור, הרי שאין לראות בעצם הנכות כעילה לפרישה רפואית. באותו המקרה, צה"ל טען, ועמדתו התקבלה על ידי בית המשפט, כי ללא קשר לנכותו של הנגד, הוא פוטר משירותו בשל קיצוצים ובשל תפקודו הלקוי. עמדה זו התקבלה כאמור על ידי בית המשפט, והנגד לא זכה לקיצבה רפואית, נוכח גילו הצעיר ובשל העובדה כי טרם הגיע לגיל הפרישה המינימלי. דוגמה זו ממחישה את רכיב הקשר הסיבתי הנדרש בין החלטת הפיטורין (היציאה לפרישה) ובין הנכות ו/או הירידה בכשירות הרפואית (פרופיל 21).

בשולי הדברים, נמליץ לכל משרת קבע העומד בפני סיטואציה של פרישה לקיצבה על רקע רפואי לקבל ייעוץ משפטי מתאים בטרם עת, ואף בטרם קיומה של ועדה רפואית בעניינו, שכן לכל צעד וצעד משמעות רבה בהליך הפרישה, וכל טעות שנעשית בדרך, עלולה לגרור השלכות משמעותיות בהמשך התהליך, לרבות פגיעה משמעותית בזכויות משרת הקבע או בזכאותו לפרישה וקיצבה.

לקבלת ייעוץ ראשוני בעניין הנך מוזמן ליצור קשר עם משרדנו בכתובת המופיעה באתר.

* האמור במאמר זה מתייחס לגבר ואישה כאחד והשימוש בלשון זכר נועד לצרכי ניסוח בלבד.