הפרדוקס שבפרוייקט גחל"ת - חיילים חייבים לערוק כדי לקבל הקלות ת"ש

מאמר זה מעורר את שאלת הפרדוקס אשר נוצר בצה"ל בעקבות הקמת המערך לצמצום תופעת העריקות, מערך גחל"ת. המאמר מציע פתרון למצב הבלתי סביר שנוצר, בו רשויות הצבא מעודדות, הלכה למעשה, חיילים לערוק מצה"ל.

צה"ל מעודד חיילים לערוק. זוהי עובדה מצערת. בבסיס העובדה המצערת הזו ישנן רק כוונות טובות, אך זוהי התוצאה. ערקת? תקבל תמורה. לא ערקת? תסבול.

לפני שנים אחדות החל, לאחר עבודת מטה ממושכת באגף כוח האדם בצה"ל, ניסוי אשר התרחב והפך כיום לאחת התוכניות החשובות המופעלות על ידי אכ"א. התוכנית זכתה לשם היומרני גחל"ת - גיבוש תוכניות חזרה לשירות תקין.

המערך הוקם על בסיס הנחת היסוד (שספק אם רשויות צה"ל יודו בה) כי מערך הת"ש ביחידות השונות מתקשה להתמודד עם בעיות הת"ש העצומות של חיילים בחברה המצויה במצוקה כלכלית. ההליך לאישור הקלות ת"ש הוא הליך ממושך שלא כל חייל מסוגל לעמוד זאת. זאת ועוד, הבעיה הגדולה ביותר היא עם חיילים המבקשים לעבור ליחידות אחרות. ביחידות רבות, המחסור בכוח האדם הוא כה חמור, שמפקדי היחידות, שהם הסמכות המאשרת מעבר יחידה, אינם משחררים חיילים כלל.

בבסיס התוכנית עמדה מחשבה הגיונית ביותר. רבים מהעריקים משירות עושים זאת לא בגלל אישיותם הלקויה או חוסר רצונם לשרת בצבא, אלא בגלל בעיות משפחתיות, כלכליות ואחרות (בעיות ת"ש). תפקידו של המערך הוא לזהות בעיות אלה ולפתור אותן, על מנת שהחיילים אשר ערקו יוכלו לחזור ולשרת.

מערך גחל"ת מוסמך לאשר הקלות ת"ש לחיילים ולהמליץ (המלצה מחייבת) להעביר אותם ליחידה אחרת בה יוכלו לשרת בתנאים מקלים.

במקרה בו השתכנע מערך גחל"ת כי לחייל אין עוד פוטנציאל לשרת, מוסמך המערך להמליץ לפטור את אותו חייל בשירות ביטחון. בכ-95% מן המקרים, המלצת המערך מאושרת על ידי מפקד הבקו"ם. בכך, החליף המערך כמעט לחלוטין את וועדות ההתאמה לשירות אשר היו בודקות את פוטנציאל השירות של עריקים עד שהוקם המערך, וכיום, וועדות אלה מטפלות רק בעריקים אשר טרם הספיקו לשרת בצבא.

למערך גחל"ת עומס וקשיי תפקוד רבים, אך בגדול, הוא עושה את עבודתו נאמנה. חלק גדול מאוד מן החיילים אשר מגיעים לטיפולו זוכים לתנאי שירות מקלים או לפטור משירות.

מצב זה, בו סיכוייהם של חיילים רבים לקבל הקלות ת"ש או לעבור ליחידה בה התנאים מקלים הם קלושים (ומדובר בחיילים אשר סובלים מבעיות ת"ש אובייקטיביות המוכחות במסמכים), האפשרות היחידה העומדת בפניהם כדי שיוכלו להמשיך לשרת, היא לערוק ולקוות לקבל טיפול טוב ממערך גחל"ת. מערך גחל"ת, בהיותו מערך אשר אינו כפוף ליחידות השונות ומוסמך לקבל החלטות עצמאיות, "מספק" לעתים קרובות "את הסחורה", ונותן לחיילים את מבוקשם. אותם חיילים מספרים לחבריהם כיצד קיבלו שיבוץ טוב יותר, ובכך, מעודדים גם את חבריהם לערוק.

השמועה פרסה כנפיים ופשטה בצבא. להערכתי, כחצי מהעריקים כיום עורקים על מנת להגיע למערך גחל"ת ולזכות לשינוי השיבוץ המיוחל. כשלחייל בעיות אמיתיות, הוא מביע מוטיבציה בפני בית הדין הצבאי, ומערך גחל"ת ממליץ לשנות את שיבוצו או לפטור אותו משירות, נוטה הפרקליטות הצבאית לבחון בחיוב אפשרות להמרת סעיף האישום באופן שלחייל לא יהיה רישום פלילי, ואף להקל בעונשו. אך אף על פי כן, על חיילים אלה מוטלים עונשים שאינם קלים.

מדובר במצב מעוות, בו מעודד הצבא, הלכה למעשה, את חייליו לנטוש אותו. אין עוד צבא בעולם שנוהג כך.

שורש הבעיה הוא בכך שצה"ל הפך הצבא את הפירמידה, ובלבל את היוצרות בין הבעיה לבין הפתרון.

הבעיה - היא העובדה שהסמכות לקבוע את תנאי הת"ש של חיילים מסורה למפקדיהם ולא לגוף חיצוני, אובייקטיבי, אשר יפעל בהתאם לקריטריונים אחידים (יוער כי הפקודות אמנם קובעות קריטריונים מסוימים, אבל המשקל הרב ביותר הוא של שיקול הדעת של המפקדים). למפקדים יש אינטרס שהנו אינטרס מנוגד לאינטרס של החיילים. מפקדים רבים אינם מוכנים לשחרר חיילים טובים, גם אם אובייקטיבית, הם אינם מסוגלים לשרת ביחידה.

הפתרון הקיים כיום - הוא שהצבא מאפשר לחיילים להיבדק על ידי גוף אובייקטיבי וחיצוני, הפועל על פי קריטריונים אחידים, ונותן את משקל הבכורה למצבו של החייל - אבל אל הגוף הזה ניתן להגיע רק באמצעות ביצוע עבירה פלילית - עריקות.

הפתרון הנכון הוא הקמת גוף אובייקטיבי דוגמת גחל"ת, אשר יהיה בעל סמכות לטפל בפניותיהם של חיילים לקבלת הקלות ת"ש ולמעבר יחידה, אשר יטפל בראש ובראשונה בחיילים אשר אינם עריקים. בכך, יש היגיון רב. אין כל היגיון במתן "פרס" לחיילים שבחרו בדרך של עריקות. ישנו היגיון רב לתת "פרס" לחיילים שבחרו לפנות בצינורות המקובלים.

מלכתחילה, כלל לא ברור מדוע יש לחכות להחמרת הבעיה ולכך שייאושו של חייל יכריע אותו עד כדי כך שייאלץ לערוק. מרבית החיילים אשר עורקים בגין נסיבות אישיות ניסו לפנות, לפני כן, לרשויות הת"ש, ולא קיבלו מענה. אין כל סיבה שרשויות הת"ש לא ייתנו את המענה לבעיה. הבעיה שהסמכות לתת הקלות ת"ש אינה מצויה במקום הנכון כלל היא הגורם לעריקות, אבל אין כל סיבה לחכות עד שחיילים יערקו על מנת לטפל בהם כהלכה.

אין כל צורך להקים גוף חדש אשר יטפל באותם חיילים. ניתן להטיל משימה זו על מערך גחל"ת. כמובן שלשם כך יהיה צורך לתגבר את מערך גחל"ת בכוח אדם נוסף, אך אין כל קושי לעשות זאת. טיפול הולם בחיילים טובים אשר אם לא יטופלו יערקו יחסוך כוח אדם רב לצבא. כליאתם של אלפי עריקים, הטיפול בהם בכלא ומתן פטור משירות לחלק מהם גוזלים מן הצבא משאבי כוח אדם עצומים. מתן טיפול הולם לאותם חיילים יחסוך לצבא כוח אדם רב, אשר חלק קטן ממנו ניתן יהיה לנתב להקמת מערך גדול ומוצלח לטיפול בכוח אדם.

מערך הת"ש בצבא אינו מתפקד ואינו נותן מענה למצוקות של חיילים. הגיע העת להקים מערך ת"ש מרכזי, ולהפקיע מן המפקדים ביחידות את הסמכות אשר הם נכשלים בהפעלתה. אם כך ייעשה, ייפטר הפרדוקס של מתן "פרס" לעריקים ו"תמריץ" לערוק, ובמקביל, ייפחת באופן דרסטי מספר העריקים, העומד על אלפים בשנה.

עו"ד בני קוזניץ

עו"ד בני קוזניץ להציג את כל הפוסטים של עו"ד בני קוזניץ

שימש במהלך שירותו הצבאי כתובע צבאי. במהלך שירות זה ניהל עו"ד קוזניץ מספר רב של דיוני מעצר, הקראות, טיעונים לעונש ומשפטי הוכחות במגוון הנושאים הפליליים והצבאיים הקיימים. במסגרת שירות המילואים שלו משמש עו"ד קוזניץ כסניגור צבאי במילואים וכיו"ר הועדה לתפיסת רכוש בפיקוד המרכז. 

השארת תגובה