תוספת הרמטכ"ל בסכנה

הדיון בבג"צ ביום 11.02.2021 בעניין חוקיות הגדלות הרמטכ"ל

ביום 11.02.2021 התקיים דיון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בעתירה שהוגשה כנגד חוקיות מנגנון הגדלות הרמטכ"ל לפורשי צה"ל. במסגרת דיון זה רמז בית המשפט העליון כי מדובר בפעולה בלתי חוקית שמבוצעת על ידי צה"ל מזה שנים ארוכות, ואף רמז כי הוא עתיד להתערב בנושא זה ואפילו עלול לקבוע בצו שיפוטי כי יש להפסיק מיידית את תשלום הגדלות הפנסיה לפורשי צה"ל. 

בתגובה לאמירות אלה של בג"צ, מיהר הרמטכ"ל אביב כוכבי להגיע ולהתייצב בפני בג"צ על מנת לטעון בפני הרכב השופטים אודות מורכבות העניין וההשלכות הרות האסון על צה"ל היה ויינתן פסק דין כאמור. דבר זה מלמד על הפאניקה בה מצוי צה"ל לאור אמירותיו של בית המשפט העליון. 

בסופו של דבר, ובהתערבות היועץ המשפטי לממשלה הסכים בג"צ לדחות את תגובת צה"ל והמדינה עד לחודש אוגוסט 2021, לאחר הרכבתה של ממשלה חדשה, תוך שסוכם כי הממשלה החדשה תידרש לקבוע בחוק חדש מה טיבן ושיעורן של הגדלות הרמטכ"ל, האם ימשיכו וישולמו לפורשים מצה"ל ואם כן – באילו תנאים ועל פי אילו קריטריונים. 

מהי תוספת הרמטכ"ל?

"הגדלות הרמטכ"ל" או בשמן האחר "תוספת הרמטכ"ל" הן למעשה תוספת של אחוזים לצורך חישוב תשלום הפנסיה התקציבית של פורשי צה"ל. מדובר בהחלטה שהתקבלה אי שם בשנת 1961 (החלטה 849 של ממשלת ישראל מיום 31.05.1961) שקבעה כי לרמטכ"ל תהיה סמכות להגדיל את אחוזי הקצבה של "חייל פלוני" בשל נסיבות מיוחדות שנוצרו. 

במקור, דובר היה בסמכות חריגה שהעניקה הממשלה לרמטכ"ל דאז צבי צור כדי להגדיל קצבתו של חייל קונקרטי על בסיס נסיבות כלכליות או משפחתיות חריגות שהצדיקו מתן הגדלה על רקע סעד בלבד. מאז 1961 צה"ל החל עושה שימוש בסמכות זו יותר ויותר, עד אשר הפך השימוש בסמכות זו לאוטומטי באופן בו כל פורש צה"ל מזה 40-50 שנה זוכה להגדלה אוטומטית של אחוזי הפרישה שלו בטווח של 9%-12% בממוצע. 

מהו הבסיס החוקי והמשפטי להגדלות הרמטכ"ל? 

לאחר החלטת הממשלה 849 כאמור, צה"ל אימץ את הנוהג ביחס להגדלות הרמטכ"ל באמצעות שני סעיפי חוק שהוכנסו לתוך החוק העוסק בגמלאות צה"ל. מדובר בסעיפים 8 ו- 18 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה 1985 (להלן: חוק הגמלאות) אשר מגדירים תוספת רמטכ"ל בשני אופנים שונים. 

סעיף 8 לחוק הגמלאות קובע בזו הלשון 

"על אף האמור בחוק זה, לגבי מי שהתגייס לשירות חובה עד יום ב' בטבת תשנ"ח (31 בדצמבר 1997), תובא לצורך חוק זה תקופת שירות החובה בחשבון תקופת השירות של חייל ששירת בשירות קבע לפחות עשר שנים או שהוצא לקיצבה מכוח סעיף 13."

יישום סעיף זה הוביל לכך שמזה עשרות בשנים כל פורש מצה"ל זוכה באורח אוטומטי לתוספת של 2% בגין שנות שירות החובה שלו (קרי: שלוש שנות חובה כפול 2% - סה"כ 6%), כאשר במקרים  מסוימים אף מכפיל צה"ל את ההטבה בגין שנות החובה כך שתעמוד על 4% לכל שנה – קרי 12% תוספת רק מכוח שירות החובה (!). 

על פי סעיף 18(ב) לחוק הגמלאות אשר מנוסח כך

"הרמטכ"ל רשאי, בתנאים שהממשלה קבעה, להורות כי לצורך קביעת כל זכות של חייל פלוני לפי חוק זה תחושב תקופת שירות הקבע ששירת אותו חייל בהיותו מעל לגיל ארבעים, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהייתה למעשה ובשיעור שקבעה הממשלה"

על פי סעיף זה יש בידי הרמטכ"ל הסמכות לקבוע כי חלק משנות השירות האחרונות של משרת הקבע, בהיותו מעל גיל 40, תזכינה אותו בצבירה מוגדלת (לדוגמא 4% לכל שנת שירות מעל גיל 40 במקום 2% כפי המקובל). מצב דברים זה הוביל לתוספת אוטומטית של 6%-10% בממוצע רק בגין סעיף זה. 

חשוב לציין כי צה"ל קבע קריטריונים פנימיים, אשר מעולם לא פורסמו, בשאלה כיצד הוא מחשב את הגדלות הרמטכ"ל ביחס לכל פורש ופורש, כאשר מה שכן פורסם הוא שבמסמך פנימי זה נקבע כי התוספת על פי סעיף 18(ב) כאמור תוגבל ל- 19% הגדלה לכל היותר. כיום מודיע צה"ל כי הגביל את התוספת, בעקבות הביקורת הציבורית, לגובה של 10% בלבד חלף 19%, ואולם המדובר בתוספת למי שהחלו בשירות קבע לאחר שנת 2017 כך שפרישתם כלל אינה רלוונטית בעשור הקרוב. 

עד כמה תוספות הרמטכ"ל מכבידות על תקציב הביטחון? 

על פי נתונים שפורסמו לאחרונה, הן על ידי מבקר המדינה והן באמצעות צה"ל והאוצר, נראה כי נכון לשנת 2018-2019 סך עלויות הפנסיה התקציבית של צה"ל לכל שנה הינו 7.8 מיליארד ₪ כאשר מתוך סך זה נושא צה"ל בתשלום של 1.18 מיליארד ₪ רק בגין רכיבי תוספות הרמטכ"ל לפורשי העבר! מדובר בסכומים אסטרונומיים אשר מכבידים עד מאוד על תקציב הביטחון מדי שנה ושנה. 

יש לציין כי קיים מתח אדיר בין משרד הביטחון ובין משרד האוצר ביחס לנושא זה. משרד האוצר מתנגד שנים ארוכות להמשך תשלומי הגדלות ותוספות הרמטכ"ל ובעת הנוכחית מציג משרד האוצר עמדה משפטית מול בג"צ לפיה הוא אינו עומד מאחורי תשלומים אלה, ובכך מותיר את משרד הביטחון וצה"ל להילחם לבדם מול בג"צ בסוגיה כבדת משקל זו. 

מה יהיה בעתיד? האם תוספת הרמטכ"ל תבוטל?

כפי הנראה, ולאחר עשרות שנים שנושא זה "תלוי באוויר", נדמה שהגיעה השעה בה סוגיה הרת משקל זו תוכרע סופית. מדובר במיליארדים של ₪ אשר משולמים מזה עשרות שנים באין מפריע ונראה כי חלפה הנקודה בה נושא זה ימשיך להתקיים במחשכים. 

לעמדתי, שני תרחישים אפשריים ליציאה מהפלונטר הסבוך שנוצר:

1. 1. צמצום תוספת הרמטכ"ל: שהממשלה שעתידה לקום בעתיד הקרוב תקבע כללים ברורים אשר יוסכמו מול צה"ל והאוצר, באופן בו ימשיך להתקיים מנגנון תשלומי תוספת הרמטכ"ל ואולם לא במתכונת הנוכחית (קרי: התוספות תופחתנה במידה משמעותית, גם לגבי פורשי עבר אשר נהנים מהגמלה המוגדלת מזה שנים ארוכות, על אף שהסתמכו עליה). 

1. 1. ביטול תוספת הרמטכ"ל על ידי בג"צ: היה והמצב הפוליטי לא יאפשר כינון ממשלה ו/או מצב בו לא תגובש הסכמה בין הממשלה, האוצר ומשרד הביטחון (כפי שקורה מזה שנים ארוכות) אז יוכרע הנושא בבג"צ, אשר קרוב לוודאי שייקבע כי מדובר בשימוש בלתי חוקי בסמכות על ידי צה"ל ויוציא צו המחייב את צה"ל והאוצר להפסיק לשלם לאלתר כל תשלום שמקורו בתוספת הרמטכ"ל. מדובר בתרחיש שנשמע על פניו קיצוני והזוי – ואולם במצב הפוליטי שבו מצויה מדינת ישראל אין מדובר בתרחיש קיצון כלל. הסיכוי שלא תגובש הסכמה בין הממשלה האוצר וצה"ל הוא גבוה מאוד ומכאן שמדובר באפשרות סבירה למדי. 

אני בשירות קבע מובהק ועתיד לפרוש בעתיד, יש מה לעשות?

מאז הדיון בבג"צ מתקבלות במשרדנו פניות רבות מאנשי קבע רבים אשר מבקשים ייעוץ כיצד לפעול לאור המצב העדין שנוצר. צה"ל בעצמו שלח איגרת לכלל משרתי הקבע יממה לאחר הדיון בבג"צ במסגרתה עדכן כי ההכרעה בנושא נדחתה לחודש אוגוסט 2021 וכי צה"ל יילחם בעור שיניו על זכויותיהם של משרתיו בהיבט זה. 

ואכן, נשאלת השאלה האם משרתי הקבע צריכים להזדרז ולבקש פרישתם המיידית משירות בטרם יגיע המועד המדובר באוגוסט 2021 או לאחריו הכרעת בג"צ. לעמדת הח"מ אין המדובר במחשבה הזויה כלל וכי יתכן בהחלט מצב בו מי שיפרוש טרם חקיקת החוק על ידי הממשלה החדשה ו/או טרם הכרעת בג"צ ייצא נשכר לעומת מי שנותר בשירות.

הח"מ אינו רואה שום מצב אפשרי בו מי שפרשו זה מכבר יקופחו לעומת מי שיפרשו לאחר מועד ההכרעה, ומכאן שיש לשקול בחיוב אפשרות זו, היה והיא ישימה מבחינת מועד הפרישה האפשרי ואישור צה"ל לפרישה מיידית, ובכל מקרה יש כמובן לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנתונים האישיים ותקופות השירות של כל משרת ומשרת ונדרשת בעניין זה בחינה פרטנית על ידי איש מקצוע הבקיא בסוגיה האמורה.